תפ"ח 12765-02-21 מדינת ישראל נ' חסיד

אולי יעניין אותך גם

רק הכלי באמצעותו התקיים המפגש היה וירטואלי, אולם הפוגע והנפגעת הם אנשים אמיתיים (הכרעת-דין משלימה, מחוזי ב"ש, השופטים ואגו, אינפלד וחזק):

העובדות: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שורת עבירות מין, ניסיון לעבירות מין והטרדות מיניות, שביצע בקטינים וקטינות באמצעות WhatsApp ו-Instagram. הנאשם התחזה בכזב לנערה בת 17, תוך שהוא משתמש בתמונותיה של הנפגעת באישום הראשון. הנאשם הודה בשבעה מהאישומים והורשע בהם בהכרעת דין חלקית. לעניין האישום השני מהשמונה, הנאשם הודה בחלק מהמעשים, אך כפר בחלקם, ובין השאר כפר בעבירות החמורות יותר שיוחסו לו. 

נפסק: "מפגש" הנאשם והמתלוננת לא התרחש במציאות אלא במרחב האינטרנטי. באמצעות כלי התקשורת האינטרנטיים, במרכזם תוכנת וואטסאפ, גרם הנאשם למתלוננת לעשות פעולות אמיתיות. בקצה אחד פעל הנאשם במציאות בחדרו, ובקצה השני פעלה המתלוננת במציאות בחדרה. רק הכלי באמצעותו התקיים המפגש היה וירטואלי, אולם הפוגע והנפגעת הם אנשים אמיתיים, שפעלו במציאות. חלקים מהיסודות העובדתיים של העבירה באים לידי ביטוי במעשים שעשתה המתלוננת בעצמה בגופה, עקב התקשורת עם הנאשם. הנאשם מודה בחלק מהדברים, אך היקף מעשי המתלוננת בגופה נתון במחלוקת. המתלוננת מעידה כי עשתה המעשים היותר חמורים אך הנאשם מפקפק בכך. הנאשם הביא את המתלוננת לעשות את אשר עשתה בשכנוע, בעידוד, בדרישה ובדרכים שונות שיש בהן משום הפעלת לחץ.

אין מחלוקת כי הנאשם שלח תמונות חושפניות למתלוננת, על-מנת לגרום למתלוננת לצלם עצמה ולשלוח תמונות לנאשם. הסנגור אינו חולק כי הדבר נועד לגירוי מיני של הנאשם, וממילא עונה על הגדרה של "מעשה מגונה". אולם, לטענתו, שליחת התמונות על ידי הנאשם אינה "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". יש לדחות טענה זו. נוכח התנהלות הנאשם, אשר לא רק ביקש לקבל תמונות מהמתלוננת, אלא גרם לה לעשות מעשים מיניים בעצמה, ניתן להסיק כי הוא שאב ריגוש מיני גם מעצם השיח על התכנים המיניים. מן הסתם, מטרה זו מושגת גם על ידי שליחת תוכן בעל משמעות מינית ברורה כגון תמונות. משלוח התמונות הוא עבירה עצמאית של מעשה מגונה. יש לקבוע גם כי הנאשם שלח סרטים פורנוגרפיים למתלוננת. 

הנאשם ידע היטב כי המתלוננת עושה את אשר היא אומרת שהיא עושה, שהרי היא דיווחה לו על כך. נכון, שלא הייתה לנאשם וודאות גמורה כי העבירה מתבצעת. אולם די בידיעה, היינו מודעות לכך שמעשה הנאשם גורם למתלוננת לעשות מעשה, כדי לעבור את העבירה. אין יסוד לטענה לפיה בהעדר ידיעה וודאית אין עבירה. הנאשם גרם למתלוננת לבצע בעצמה מעשה אינוס, וזאת בהסכמה "שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה". הנאשם ביצע את כל המיוחס לו באישום השני ויש להרשיע אותו בכל המיוחס לו באישום זה.