הנתבעת אינה שולחת את ההודעות לשם שמיים (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 8.3.2026):
העובדות: התובע טען כי החל משנת 2023 הנתבעת (מו"ל של העיתון "מקור ראשון") שלחה לו בדוא"ל הודעות עם תקצירי כתבות. התובע טען כי במהלך 2024 ניסה מספר פעמים להסיר עצמו מרשימת הדיוור, ללא הצלחה. בעקבות מכתב התראה הצדדים הגיעו לפשרה לפיו הנתבעת פיצתה את התובע בסכום מסוים. התובע טען כי על אף הסכם הפשרה, החל מחודש ינואר 2025 הנתבעת חזרה לשלוח לכתובת הדוא"ל שלו 12 תקצירי כתבות, ללא הסכמתו, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי אין מדובר בדברי פרסומת, אלא בהודעות אינפורמטיביות, וכי הן נשלחו לתובע בשל תקלה טכנית.
נפסק: התביעה התקבלה ברובה. הנתבעת אינה שולחת את ההודעות לשם שמיים והן כלי פרסומי / שיווקי שמטרתו לגרום לקורא לרכוש מנוי לעיתון (להוציא כספים). כל טענה אחרת מצד הנתבעת היא היתממות. הנתבעת היא גוף מסחרי שמטרתו להשיא את רווחיו, כאשר משלוח מיילים כגון אלה שנשלחו לתובע, הוא כלי שיווקי בארגז הכלים שלה, לקידום מטרה זו. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו. מקום בו הנמען מכחיש כי הסכים למשלוח דברי פרסומת, עובר נטל ההוכחה לכתפי המפרסם להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת למשלוח ההודעות. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לקבלת המיילים. הנתבעת מודה כי שלחה את המיילים ללא הסכמה מצד התובע, שהרי טענה כי אלה נשלחו בשל "תקלה טכנית נקודתית" שלא הוסברה. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע יכול היה ללחוץ על קישור "הסר" המופיע בתחתית כל מייל. הסברי התובע מניחים את הדעת. ניסיון העבר לימד אותו כי לחיצה על "הסר" נועדה לכישלון ולא משיגה את מטרתה. התובע לא פעל לאגור מיילים בחוסר תום לב. התובע אינו אמור "לעבוד" בניסיון להסיר את עצמו מרשימת דיוור, אלא הנתבעת היא זו שאמורה לדאוג לכך. הנתבעת פעלה בניגוד לחוק בכך ששלחה לתובע חומר פרסומי ללא הסכמתו.
בקביעת שיעור הפיצוי יש להתחשב בכך שהנתבעת ידעה היטב כי התובע אינו מעוניין לקבל ממנה חומר פרסומי, מניסיון העבר. התובע טען כי ניסה בעבר להסיר עצמו מרשימת הדיוור של הנתבעת, אך ניסיונו לא עלה יפה. טענת התובע בדבר אי תקינות מנגנון ההסרה (או התעלמות הנתבעת מדרישות ההסרה) לא נסתרה. המונח "תקלה טכנית נקודתית" הוא לא יותר מאוסף מילים שאין מאחוריהן ולא כלום. יותר סביר כי גורם כלשהו אצל הנתבעת, או שלא טרח להסיר את כתובת הדוא"ל של התובע מרשימת הדיוור, או שחזר והוסיף אותה. כך או אחרת, מדובר בהתנהלות רשלנית ואף בזלזול כלפי התובע. התנהלות זו של הנתבעת מצדיקה התייחסות מחמירה בקביעת שיעור הפיצוי. הנתבעת תפצה את התובע ב-750 ש"ח עבור כל אחת מ-12 ההודעות וסה"כ 9,000 ש"ח וכן 1,000 ש"ח עבור טרחה, בזבוז זמן והוצאות משפט.