הודעות המסעדה כי היא פתוחה למשלוחים בעת סגרי הקורונה הן פרסומיות (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בבת-ים [תאד"מ 12030-07-21], שדחה את תביעת המערערים לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הספאם). בתביעתם טענו המערערים כי המשיב, בעל מסעדה בחיפה, שלח 7 מסרונים פרסומיים אל חמשת המערערים, ללא הסכמתם. המשיב טען כי מדובר במסרונים אינפורמטיביים ללקוחות המסעדה בשל מגפת הקורונה. ביהמ"ש השלום קבע כי מדובר במסרונים שאינם "דבר פרסומת", שנשלחו בתקופות של סגרים והגבלות לאור משבר מגפת הקורונה וכי המרכיב הדומיננטי במסרונים הוא המרכיב האינפורמטיבי. מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להתקבל. השאלה אם מדובר בפרסומת איננה תלויה בהקשר חיצוני של הנסיבות, אלא יש לקרוא את המסרון ולבדוק אם יש בו "דבר פרסומת". כך הדבר במקרה זה. מסעדה מבקשת ליידע שהיא פתוחה למשלוחים גם בחול המועד פסח וכי גם בסגר הנוסף המסעדה פתוחה למשלוחים. לא ניתן היה לקבוע כי אין מדובר ב"דבר פרסומת". לנסיבות ניתן לתת משקל בסוגיית הפיצוי ולא בשאלת הסיווג – האם מדובר בפרסומת, אם לאו. המערערים הוכיחו את תביעתם שכן מדובר במשלוח דברי פרסומת מבלי שהוכח כי ניתנה הסכמת המערערים לקבלת דברי פרסומת. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שהמסרונים נשלחו בתקופת סגרי הקורונה, בשלביה הראשונים של המגפה ולאור מגבלות הקורונה, אזי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות את הפחתת סכום הפיצוי לסך של 400 ש"ח ל"דבר פרסומת", במקום פיצוי סטטוטורי של 1,000 ש"ח לכל הודעה. לכל אחר מהמערערים נפסק פיצוי בסך 400 ש"ח לכל אחת מההודעות שקיבלו. חיוב המערערים בהוצאות בוטל. המשיב יישא בהוצאות המערערים.