כניסות של שוטר למאגרי מידע המשטרתיים, כדי לסייע לאביו, אינן "מעשה של מה בכך" (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים גריל, בולוס ודאוד):

העובדות: ערעור על הכרעת דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ק"פ 59235-03-19], שזיכה את המשיב מאישום של פגיעה בפרטיות שייחסו לו המערערים בקובלנה פלילית פרטית שהגישו נגדו. בקובלנה נטען כי המערערים רכשו קרקע בסמוך להורי המשיב, ועל רקע זה התפתח בין המערערים לאביו של המשיב סכסוך, שכלל הליכים משפטיים. בקובלנה נטען כי המשיב, המשמש כשוטר במשטרת ישראל, הפיק מידע על המערערים ממאגרי המשטרה והעביר את המידע לאביו ועורך דינו, על-מנת שישתמשו במידע בהליכים המשפטיים. עוד נטען כי מח"ש נקטו נגד המשיב בהליך משמעתי בלבד. ביהמ"ש קמא זיכה את המשיב. נקבע כי המשיב השתמש במערכות המשטרתיות לצרכיו הפרטיים, בארבע הזדמנויות שונות, ונדחתה טענתו כי בדיקתו במערכות המשטרה הייתה כפי שכל אזרח אחר יכול לברר. 

עם זאת, דחה ביהמ"ש קמא את טענת המערערים כי המשיב נכנס למערכות המידע המשטרתיות במטרה לברר מידע על עברם הפלילי, שכן טענה זו לא הוכחה. נפסק כי לא הוכח שהמשיב בלש, או התחקה אחר המערערים באופן העלול להטרידם, לא צילם אותם ברשות היחיד, ולא נטען שביצע האזנה אסורה כלשהי, כי לא הוכח שהמשיב מסר מידע כלשהו לעו"ד, או לאחרים, ולא הוכח שהשתמש במידע. נפסק כי חיפוש במערכות המידע המשטרתיות בתפקידו של המשיב כשוטר, לצורך בירור עניינים פרטיים, מהווה הפרה של חובת הסודיות לפי סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות, וכי המשיב עשה זאת בחוסר תום לב. עם זאת, נפסק כי הפגיעה בפרטיות המערערים היא "פגיעה שאין בה ממש" לפי סעיף 6 לחוק וכי מדובר ב"זוטי דברים" לפי סעיף 34יז לחוק העונשין. המערערים לא השלימו עם הזיכוי ומכאן הערעור.

נפסק (ברוב דעות - השופטים גריל ודאוד, כנגד דעתו החולקת של השופט בולוס): יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לביהמ"ש קמא לצורך שמיעת טיעונים לעונש וגזירת הדין. ביהמ"ש קמא קבע כי למרות שהמשיב הפר את סעיף 2(7) לחוק, הוא מזכה אותו נוכח הוראות סעיף 6 לחוק שעניינה בפגיעה שאין בה ממש. השאלה שיש להכריע בה היא האם היה מקום להחיל את ההגנה [עניין גוטסמן - ע"א 1697/11]. על-מנת לקבוע שניתן להחיל את ההגנה, צריכות להתקיים נסיבות בהן מדובר בתביעה שאדם סביר לא היה מטריח עצמו בגינה לביהמ"ש, וכי הפגיעה היא מזערית, שולית וזניחה, בנסיבות העניין. במקרה זה לא מתקיימים התנאים הללו.

שימוש במאגרי מידע שבידי המשטרה לצרכים פרטיים אינו פוגע רק בפרטיותו של מי שלגביו בוצעה הכניסה למאגרי המידע, אלא הוא פוגע גם באמון שרוחש הציבור לרשויות המדינה בכלל, ולמשטרה בפרט. קיימת חומרה בשימוש במאגרי מידע של רשויות המדינה לצרכים פרטיים, כאשר מאגרים אלה כוללים פרטים מרובים, ולעתים אף רגישים, על אנשים רבים. נוכח חומרת המעשה, קשה עד מאוד לראות בפעולות של 4 כניסות למאגרי מידע של המשטרה, לצרכים אישיים, כ"מעשה של מה בכך". כאשר מדובר ב-4 כניסות לגבי שני המערערים, ומכיוון שמעשים אלה בוצעו תוך הפרת הנחיות המשטרה, ובחוסר תום לב" - לא ניתן לקבוע שמדובר בפגיעה מזערית, שולית וזניחה בנסיבות העניין, ואף לא ניתן לקבוע שבנסיבות אלה אדם סביר לא היה מטריח עצמו לפתוח בהליך משפטי.

העובדה שהמדינה לא ראתה לנכון להגיש הליך פלילי כנגד המשיב, ואף לא למצות את ההליך המשמעתי בעניינו, דווקא מדגישה את חשיבותה של הגשת קובלנה פלילית פרטית בעניין. אף לא חלה הגנת "זוטי דברים" הקבועה בסעיף 34יז לחוק העונשין. מתקיימים כל יסודות העבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות. המשיב היה מודע לטיב המעשה ולנסיבות והוכח היסוד הנפשי "במזיד". עבירת הפגיעה בפרטיות לפי החלופה בסעיף 2(7) לחוק היא עבירת התנהגות ואינה דורשת הוכחת תוצאה כלשהי. המשיב הורשע בביצוע 4 עבירות על סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות. 

עדכון: ביום 18.4.2024 ניתן בתיק פסק-דינו הנוסף של ביהמ"ש השלום בחיפה [ק"פ 59235-03-19], לאחר שהדיון הוחזר אליו. ביהמ"ש החליט לחרוג מהרף התחתון של מתחם הענישה שקבע, לאחר ששוכנע שקיים סיכוי של ממש כי הנאשם ישתקם, ולפיכך הורה על ביטול הרשעתו והטיל עליו התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה שביצע בתיק. דגש מיוחד ניתן לכך שהרשעתו עלולה להוביל להפסקת העסקתו במשטרה. 

עדכון: על ההחלטה בדבר אי-הרשעה הגישו המבקשים בשנית ערעור לביהמ"ש המחוזי, בו טענו כי יש להורות על ביטול אי-הרשעת המשיב ואף להחמיר בעונשו. ביום 17.7.2024 ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור ביחס לאי-הרשעת המשיב, וקבע כי נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם מאפייניו האישיים של המשיב, ובראי חלוף הזמן, כולם מצדיקים את אי-הרשעתו בהליך. לצד זאת, נקבע כי ראוי לחייב את המשיב לשלם למבקשים פיצוי בסך 15,000 ש"ח. שאר רכיבי העונש נותרו על כנם [עק"פ 49221-05-24]. 

עדכון: על ההחלטה האחרונה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. ביום 5.9.2024 החליט השופט יוסף אלרון לדחות את הבקשה, בנימוק כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים נדירים בלבד, שאינם מתקיימים בנסיבות התיק. נפסק כי טענות המבקשים ממוקדות במקרה הקונקרטי ומופנות כלפי יישומן של הלכות וכללים מושרשים על נסיבותיו [רע"פ 53039-08-24].