ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ ואח' נ' אריה ורדי

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ג'ובראן, פוגלמן וסולברג): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 17.1.2011 [ת"א 1222-09]. אדריכל (המערער 2) תכנן בית מגורים ייחודי עבור לקוח וביקש לצלמו לצורך הצגתו באתר האינטרנט של משרדו. הלקוח (המשיב) סירב. האדריכל פרסם באתר האינטרנט הדמיות ממוחשבות של בית הלקוח, כשהוא נמנע מלציין פרטים מזהים ביחס לבעלי הבית. האם יש בפרסום משום פגיעה בפרטיות? ביהמ"ש קמא קבע כי נפגעה פרטיותו של המשיב כתוצאה מחשיפת ביתו באינטרנט וכי ההדמיות מאפשרות להתרשם מאורח החיים בבית, מהרגלי הדיירים בו וממצבם הכלכלי. עוד נקבע כי לא ניתנה הסכמה, במפורש או במשתמע, לפרסום התמונות או ההדמיות. נפסק -
  • פרסום הדמיות פנים ביתו של המשיב אכן יש בו משום פגיעה ב"צנעת חייו האישיים", כאמור בסעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. פנים ביתו של אדם הוא מבצרו ובגדריו הוא זכאי לכך כי יניחו אותו לעצמו. לאדם יש ציפייה סבירה כי תמונות פנים ביתו לא יפורסמו לציבור הרחב ללא הסכמתו. עיון בהדמיות ביתו של המשיב, כפי שפורסמו באתר האינטרנט, מעלה כי על-אף שמדובר בהדמיות ממוחשבות, הרושם המתקבל מהן מוחשי ביותר.
  • מקובלת קביעת הערכאה הדיונית כי הואיל וההדמיות מציגות את בית המשיב כפי שהוא במציאות, אין זה משנה אם הן תוצר של עבודת מחשב או מצלמה. יש בהדמיות כדי להעיד על אורחות חייו של המשיב ואף ללמד על "התנהגותו ברשות היחיד".
  • דין שונה חל על הדמיות חוץ הבית. ברגיל, חזית הבית חשופה לעוברי אורח ומצויה ב"עין הציבור". ככל שחזיתו של בית גלויה מן הרחוב, ברי כי הצגת תמונתה או הדמייתה לא תקים כל פגיעה בפרטיות.
  • נוסח סעיף 2(11) מלמד כי על-מנת שפרסום של עניין יהווה פגיעה בפרטיות, יש להוכיח כי המידע שפורסם מאפשר זיהויו של אדם. די בכך שהמידע שפורסם מוצג בצורה אנונימית כדי למנוע אפשרות של פגיעה בפרטיות. אולם, יש לקחת בחשבון כי גם מידע שמוצג בצורה אנונימית עלול לבסס קשר לאדם ספציפי. חרף פרסומן האנונימי של ההדמיות באתר האינטרנט של המערערת, ניתן לקשור בינן לבין המשיב, נוכח אותם מאפיינים מיוחדים הנוגעים לביתו של המשיב, שאינו ככל בית ומהווה יצירה אדריכלית ייחודית ויוצאת דופן. 
  • פרסום ההדמיות אינו בגדר "מעשה של מה בכך" (ס' 6 לחוק הגנת הפרטיות). ההדמיות שהופיעו באתר מציגות בצורה מוחשית את פנים ביתו של המשיב ומאפשרות לציבור הרחב להתרשם מאורחות חייו והילוכיו של בעל הבית.
  • באשר להגנה הקבועה בסעיף 18(2)(א) לחוק - טרם הפרסום חזר והדגיש המשיב בפני המערער את קנאותו לפרטיותו ועמד על סירובו הנחרץ לפרסום הבית או חלקים ממנו. על כן, שעה שהדגיש המשיב כי הוא מתנגד נחרצות לפרסום מבלי שהמערער יחתום על כתב התחייבות, קשה להלום כי הפגיעה נעשתה מבלי שהמשיב "ידע... על אפשרות הפגיעה בפרטיות". טענת הגנה לפי סעיף זה אינה יכולה לעמוד.
  • באשר להגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ג), שעניינה בפגיעה שבוצעה לשם הגנה על "עניין אישי כשר" של הפוגע - למערערים היה עניין כפול בפרסום ההדמיות: הן עניין יצירתי והן עניין עסקי. המערער הוא בעל הזכות המוסרית ביצירתו האדריכלית והוא זכאי כי שמו ייקרא על יצירתו. אין גם פסול ברצון המערער לפרסם את יצירתו גם מטעמים כלכליים.
  • עם זאת, בגדרי ההגנה, יש לאזן בין הפגיעה בפרטיות המשיב ועניינו האישי הכשר של המערער. הצגת פנים ביתו של המשיב מקימה פגיעה לא מבוטלת בפרטיותו ולעומת זאת הפגיעה בעניינו האישי הכשר של המערער - מוגבלת. זאת, מפני שבקשת המשיב הצטמצמה לאיסור על פרסום ההדמיות באתר האינטרנט ומשכך אין מניעה כי המערער יעשה שימוש בהדמיות לצרכיו העסקיים תוך חשיפתן בהיקף מצומצם יותר כגון הצגתן ללקוחות במשרדו או בחוגים מקצועיים וכן להציג את ההדמיות החיצוניות של הבית. אין מקום להחיל את ההגנה.
  • לא ניתן לומר כי נתקבלה הסכמת המשיב לפרסום נשוא הדיון. מערכת היחסים בין הצדדים התנהלה על-יסוד הסכמות בעל-פה, מבלי שסוגיית ההסכמה לפרסום הגיעה לכלל דיון ממצה בין הצדדים.
  • הערעור התקבל בחלקו, כך שצו המניעה נותר בעינו ביחס לפרסום הדמיות פנים הבית באתר האינטרנט. אין מניעה שתפורסמנה באתר הדמיות חוץ הבית. בוטל החיוב בהוצאות בערכאה קמא.