נדחתה בקשת Airbnb לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה):

העובדות: בקשת המשיבות (Airbnb) לסילוק על הסף של בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית נגדן - בשל היעדר עילת תביעה - בהיותה מבוססת על הדין הישראלי ולא על הדין האירי והאנגלי, החלים לפי העניין על התקשרויות הצדדים, ומשלא צורפה לבקשת האישור חוו"ד מומחה לדינים הזרים. המבקשים משכירים דירות אירוח בפלטפורמה הבינלאומית המקוונת של המשיבות, בה נוצר קשר בין משכירים לשוכרים של נכסים לצרכי אירוח ברחבי העולם.

למשיבות אין נוכחות פיזית בישראל. עניין בקשת האישור בטענת המבקשים כי המשיבות אפשרו לבטל הזמנות בתקופת הקורונה, באופן שגרר ביטולי הזמנות מרובים של שוכרים, ללא תשלום דמי ביטול וקנסות. המשיבות חזרו בהן מבקשתן לסלק את בקשת האישור על הסף בשל תניות שיפוט זר ייחודיות, וזאת בעקבות ההחלטה בעניין גל [רע"א 7470/20], בה נקבע כי יש להחיל את הלכת בן חמו [רע"א 5860/16] גם על עסקים קטנים וזעירים ולא רק על צרכנים.

נפסק: המשיבות לא עמדו על הטענה לסילוק על הסף בשל תניית שיפוט זר. בהיות ביהמ"ש פורום מוסמך לדון בבקשת האישור, נוצר מרחב גדול יותר להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלה כיצד ומתי נכון לדון בטענות המשיבות על לעילת התביעה, דרכי הוכחתה, והפגמים שנפלו בבקשת האישור לשיטתן. לפי החריג בהסכמי המשיבות, משתמשים שהם צרכנים לפי דין מדינתם רשאים לתבוע בעילות צרכניות לפי דיני הגנת הצרכן במקום תושבותם. לפיכך, יש מקום לברר השאלה האם יש עילה לחלק מחברי הקבוצה שהשתמשו בפלטפורמה לשימוש אישי, ביתי ומשפחתי, למטרות נופש וקיט. לפי דינים אלה לכל הפחות, לא יהיה בהכרעה בבקשת הסילוק כדי לסיים את המחלוקת, אף אם המשיבות יצליחו לשכנע בטענותיהם, וההליך ימשך. במצב זה ניטל עוקצו של ה"פיתוי" להקדים ולברר את טענות המשיבות כבר בשלב זה של ההליך, עוד בטרם הוגשה תשובת המשיבות, ועוד בטרם נדונה בקשת האישור, שהיא כשלעצמה בקשת ביניים מקדמית. הבקשה נדחתה, בעוד שטענות הצדדים נשמרו להן.