אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית לפי חוק הספאם (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת מיכל עמית-אניסמן):

העובדות: בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית. בבקשת האישור טען המבקש כי המשיבים (בית עסק בשם "שלוותה" ובעליו) שלחו לחברי הקבוצה מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתם ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתשובתם לבקשת האישור העלו המשיבים שורת טענות, לרבות כי המסרונים אינם פרסומיים וכן כי המבקש הסכים לקבל את המסרונים ולא ביקש את הסרתו [לעיון בהחלטת ביהמ"ש העליון בבקשה קודמת של המשיבים לסילוק על הסף]. הצדדים הגיעו להסדר פשרה.

נפסק: מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין, ועל כן יש לאשרו, בכפוף להתייחסות הצדדים לעמדת הגורמים המקצועיים. על פניה בקשת האישור מפרטת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ובנסיבות המקרה מתקיימים התנאים המנויים בחוק, שכן בקשת האישור נסבה על הפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת על-ידי מפרסם. על פניו תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה להכריע בעניינם של חברי הקבוצה הרבים, זאת בהינתן סוג הנזק הנתבע והיקפו. בבחינת הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול התובענה, אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, הרי שמתקיימים סיכונים וקשיים שונים לשני הצדדים. על פניו, יש מקום לטענת המבקש לפיה נשלחו אליו וליתר חברי הקבוצה הודעות על ידי מי מהמשיבים, בניגוד לחוק.

מנגד, קיימות אף משוכות הניצבות בפני המבקש להוכחת טענותיו במסגרת הליך, ככל שהיה מתנהל עד תומו. היה עליו להוכיח כי קמה לו עילת תביעה אישית וכי לא נתן הסכמתו מראש לקבלת הודעות מטעם המשיבים; כי אכן ההודעות שנשלחו אליו ואל יתר חברי הקבוצה מהוות "דבר פרסומת" ועוד. אשר להטבה שהציעו הצדדים במסגרת הסדר הפשרה ואופן מתן ההטבה, הרי שמדובר בהסדר ראוי והוגן המאזן נכונה בין תכלית פיצוי חברי הקבוצה לבין אי הכבדה מיותרת על המשיבה, זאת בפרט בנסיבות שבהן בקשת האישור טרם אושרה. המשיבים אף הסכימו לכלול בהסדר הפשרה התחייבות כי יפעלו בעתיד בהתאם להוראות הדין. יש גם לאשר את הגמול ואת שכר הטרחה שעליהם המליצו הצדדים במסגרת הסדר הפשרה.