תביעת לשון הרע על פרסומים גזעניים בפייסבוק (פסק-דין, שלום נצרת, הרשם ריאד קודסי):

העובדות: התובעת היא דמות פוליטית, שהתמודדה בבחירות לראשות מועצת קצרין, ומשתייכת לקהילת ישראלים יוצאי אתיופיה. הנתבעת היא תושבת קצרין. התובעת טענה כי הנתבעת פרסמה 3 תגובות פוגעניות וגזעניות עליה בדף פייסבוק שבו התפרסמו ראיונות עם תושבי קצרין שתמכו במועמדותה. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה להגנת אמת דיברתי ותום לב.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. יש לדחות את הטענה שיש לדחות את התביעה על הסף, מאחר והתובעת לא הציגה את הפוסט במלואו, הכולל את הסרטון, שבעקבותיו כתבה הנתבעת את התגוביות. די בהצגת הכתוביות על ידי התובעת על מנת לבסס את עילתה, אך אי הבאת התמונה בכללותה עשויה להשפיע על ההכרעה האם תוכנה של תגובית עולה לכדי לשון הרע. פרסום תוכן עצמאי כפוסטים בפייסבוק הוא פרסום לכל דבר. כך גם באשר לפרסום תגוביות, נקבע כי אלו מהווים פרסום, אך לאור החשיפה הפחותה שלהן, החלת החוק עליהן מרוככת יותר, ביחס לפרסומי תוכן עצמאיים. הנתבעת לא חלקה על כך שפרסמה את התגוביות באמצעות חשבון הפייסבוק הפרטי שלה. פרסום התגוביות המתייחסות לסרטון, שעלה כפוסט עצמאי, בקבוצה בה חברים אנשים נוספים מלבד התובעת והנתבעת, הוא פרסום לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. מדובר בקבוצה פרטית שפתחה התובעת והייתה מצויה בשליטתה. אין לקבל את טענת התובעת כי יש לראות כל תגובית כפרסום נפרד, שמזכה בפיצוי נפרד. מדובר ברצף תגוביות שנכתבו ביחס לפוסט ספציפי, בשרשור של תגוביות ובאותו הזמן. אין כל תגובית עומדת לבדה, אלא שיחד הן מהוות חלק משיח שהתנהל בהתכתבות. יש לראות את כלל התגוביות כחלק מפרסום אחד. הרף לבחינת הוצאות לשון הרע ביחס לאישי ציבור, להבדיל מאנשים פרטיים, הוא שונה באופן מהותי. בעוד השיח הציבורי ביחס לאנשי ציבור הוא נרחב, וגם ביטויים שנחשבים כבוטים או וולגריים או מהווים לשון הרע ביחס לאנשים פרטיים, לא ייחשב בהכרח ככאלה ביחס לאישי ציבור. 

הנתבעת בפרסום הראשון מייחסת לתובעת תכונה בזויה והיא גזענות. מדובר בהוצאת לשון הרע. הנחרצות המתבטאת בתגובית זו אינה יכולה להוביל למסקנה כי מדובר בהבעת דעה ויש בה חריגה מגדר הסביר. אף בפרסום השני יש הוצאת לשון הרע וביזוי אדם בשל גזעו. לעומת זאת התגובית השלישית אינה לשון הרע. מדובר בתגובית שהועלתה במהלך מערכת בחירות, בתוך קבוצה סגורה, שנועדה ליצור שיח. לרוב, במערכות בחירות, שיח הדברים יהיה לוהט ומלווה בהאשמות נגד המועמדים. הנתבעת לא הוכיחה את הגנת האמת בפרסום. תגובות הנתבעת אינן הבעת דעה גרידא, ויש בהן משום אמירת עובדה וחריגה מגדר הסביר. הנתבעת פרסמה את התגוביות מבלי לבדוק באמצעים סבירים אם אמת הם או לאו. לא מתקיימים התנאים לחזקת תום הלב. הנתבעת תשלם לתובעת 4,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 2,500 ש"ח. התובעת היא זו שהביאה לפרסום גדול של התגוביות, שפורסמו בשפה הרוסית בקבוצת פייסבוק סגורה, שהייתה תחת שליטתה המלאה. באפשרות התובעת היה להוביל למחיקת התגוביות באופן מיידי עת נחשפה אליהן, אך התובעת בחרה שלא לעשות כן, אלא להתראיין לכלי תקשורת שונים, ובכך הגדילה את הפרסום והחשיפה לתגוביות, שספק אם היו יוצרים פרסום שכזה ללא תרומת התובעת לכך.