הנתבעת הוכיחה כי גוגל שלחה את ההודעות, אך אין בכך לנקות אותה מאחריות (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת מרים קראוס):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 13 דברי פרסומת, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי כתובת הדוא"ל אליה נשלחו ההודעות שייכת לו, או כי הנתבעת שיגרה אליו הודעות "ספאם".

נפסק: אין מחלוקת כי התובע הביע בפני הנתבעת את רצונו שלא לקבל ממנה דברי פרסומת. התובע הוכיח כי לאחר מועד זה הגיעו אל תיבת הדוא"ל שלו 13 הודעות פרסומת בנושא ביטוח, כאשר כל הודעה מקושטת בתמונת הפרזנטורים של הנתבעת (יונים). הנתבעת הוכיחה כי ההודעות נשלחו לתובע על-ידי Google, אך לא די בכך כדי "לנקות" את הנתבעת מאחריותה. סביר יותר להניח כי לא במקרה Google "בחרה" דווקא בתובע כנמען לגיטימי לקבלת דברי פרסומת הקשורים בנתבעת. נציג הנתבעת הניח בחקירתו כי יש עסקה בין הנתבעת ל-Google. הנתבעת לא הגישה הודעת צד ג' נגד Google. ברי כי הנתבעת היא כמי שבחזקת ידיעתה עובדת כך ש-Google שולחת בשמה, ולפי הרשאתה, דברי פרסום אסורים. ניסיונות הנתבעת להתנער מאחריות הם חסרי תום לב. די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק התקשורת. אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת שולחת דברי פרסומת אסורים לתובע והצדדים נקשרו בשני הסכמי פשרה בעבר. הנתבעת תפצה את התובע בסך של 1,000 ש"ח עבור כל הודעה (13,000 ש"ח) וכן בסכום נוסף של 5,000 ש"ח עבור הטרדתו, פגיעה בפרטיותו ועוגמת נפש. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.