נדחתה בקשת רשות ערעור על פס"ד לפי חוק הספאם (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת הלית סילש):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות [ת"ק 36974-03-20], שקיבל בחלקה את תביעת המשיבים לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, והורה למבקשת לפצותם ב-2,500 ש"ח עבור 8 הודעות דוא"ל פרסומיות ששלחה להם ללא הסכמתם. המבקשת טענה כי ביהמ"ש קמא שגה עת קבע כי לא הוכחה הסכמת המשיבים. 

נפסק: דין הבקשה להידחות, ללא צו להוצאות. ערכאת הערעור תתערב בפסק-דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות אך במקום בו קיים אינטרס ציבורי בהתערבות זו, או במקום בו קיימת טעות ברורה על פניה בפסק-הדין. ערכאת הערעור, ככלל, לא תטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מהצדדים באופן בלתי אמצעי. התערבות מעין זו תיוחד למקרים חריגים בהם הכשל העובדתי בולט. 

עניינם של בעלי הדין אינו בעל השלכות ציבוריות או חשיבות ציבורית. כל כולו נטוע בעובדותיו של המקרה הפרטני. מרגע שהוכח דבר קבלת הפרסום, ניתן היה לצפות כי המשיבה תוכל להציג ראיות המלמדות כי ניתנה הסכמה לביצועו של אותו פרסום. באשר למסמך שהוצג, מצא בית המשפט קמא להורות, כעניין שבעובדה, כי אין בכך ראייה מספקת. הכרעותיו של ביהמ"ש, לרבות לעניין האמון או חוסר האמון בגרסת מי מהצדדים, הן קביעות עובדתיות, שלא בנקל תמצא ההצדקה להתערב בהן. ביהמ"ש קמא אף התייחס לתום-ליבם של הצדדים בקביעותיו. לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.