ת"ק 42531-12-18 פרייפלד נ' עמותת עטרת עובדיה ואח'

אולי יעניין אותך גם

הודעת WhatsApp שכללה מספר תמונות מהווה "דבר פרסומת" אחד (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת יפעת שקדי שץ):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים שלחו אליו 13 הודעות פרסומת באמצעות היישומון WhatsApp, ללא הסכמתו ותוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי ההודעות, שעודדו את התובע לתרום לעמותה הנתבעת, המשיכו להישלח חרף משלוח 3 בקשות הסרה, ולא כללו את שם המפרסם ודרכי יצירת הקשר עמו. הנתבעים טענו כי התובע פנה אל הנתבע על-מנת לקבל מידע בעניין העמותה וכי ההודעות נשלחו אליו בעקבות פנייתו. ביום 10.1.2020 בוטל פס"ד שניתן כנגד הנתבעים בהיעדר התייצבות לדיון.

נפסק: מאחר שההודעות כוללות פירוט שירותים שניתנים על ידי הנתבעת, הפניה לאתר האינטרנט של הנתבעת ואת פרטי ההתקשרות עמה; מאחר שמדובר בתוכן שנועד לקדם את מטרותיה של הנתבעת; ומאחר וטענת התובע כי באתר האינטרנט של הנתבעת קיימים מסרים המעודדים תרומה לא נסתרה, יש לקבוע כי ההודעות שנשלחו לתובע מהוות "דבר פרסומת". עם זאת, לא מדובר ב-13 הודעות פרסומת כפי שנטען, הן לאור התוכן והן משום שמדובר בקובץ הודעות שנשלחו במאוחד. 8 ההודעות הראשונות שנשלחו לתובע הן "דבר פרסומת" אחד. הדבר דומה להודעת דוא"ל אליה צורפו 8 קבצים. סך הכל נשלחו לתובע במצטבר 4 דברי פרסומת. 

הנתבעת הציגה פניה באמצעות דוא"ל של גורם אשר ציין את כתובת המייל ומספר הטלפון של התובע. ההודעות נשלחו למכשיר הטלפון של התובע למחרת הפניה באמצעות דוא"ל. הנתבעת הסתמכה על הפניה שהתבצעה מטעמו של התובע ועל ההסכמה לקבל חומר פרסומי. משעה שקיבלה הנתבעת את הפניה באמצעות דוא"ל, תוך ציון מפורש של ההסכמה לקבלת חומר פרסומי, רשאית היתה הנתבעת להסתמך על הסכמה זו ולשלוח לתובע את ההודעות. חוק התקשורת אינו כולל דרישות בדבר וידוא פרטי הזיהוי של הפונה. 

דבר הפרסומת לא ציין את עצם היותו דבר פרסומת ואף לא את האפשרות למתן הודעת הסרה. על כן, מדובר בהפרה של הוראות החוק. ההודעות נשלחו לתובע במענה לפניה מטעמו. בכך יש כדי להצדיק הפחתת שיעור הפיצוי. עם זאת, גם לאחר שהתובע הבהיר כי הוא מבקש "הסרה" נשלחו הודעות נוספות. הנתבעת תפצה את התובע ב-200 ש"ח עבור כל אחד משתי ההודעות הראשונות וסך של 300 ש"ח עבור כל אחת משתי ההודעות הנוספות, שנשלחו לאחר שהתקבלו בקשות הסרה. הנתבעת תפצה את התובע בסך כולל של 1,000 ש"ח. אין מקום לחייב את הנתבע 2 באופן אישי.