שליחת מסר בקבוצות ווטסאפ עשויה לבוא בגדר עבירת הסתה לאלימות (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [ע"פ 6570-09-17], שקיבל את ערעור המדינה על הכרעת דינו של ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"פ 54112-12-16], שזיכה את המשיב מעבירה של הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין. העבירה יוחסה למבקש בשל פרסומים שביצע ב-2 קבוצות WhatsApp, על רקע החלטת ביהמ"ש העליון לפינוי היישוב עמונה.

בית המשפט השלום קבע כי עבירת ההסתה לא הוכחה, שכן "לא הוכח כי היתה קיימת 'אפשרות ממשית' שהפרסומים המסיתים בנסיבות הפרסום יביאו למעשה אלימות". ביהמ"ש המחוזי קבע כי שליחת מסר בקבוצות ווטסאפ עשויה לבוא בגדר עבירת הסתה לאלימות וכי יש להרשיע את המבקש במיוחס לו, שכן הפרסומים עומדים במבחן האפשרות הממשית לעשיית מעשה אלימות, בהתחשב בתוכן ההתכתבות בקבוצה, בדעות האנשים שלקחו חלק בהתכתבות ובסמיכות הזמן והמקום לאירועי הפינוי.

ביהמ"ש המחוזי הורה על החזרת התיק לביהמ "ש השלום, שגזר את דינו של המבקש ביום 13.11.2019 והטיל עליו עונש של 3 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על תנאי. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן בנסיבות חריגות שבהן מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או כשמתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק קיצוני. עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה. חרף מאמצי המבקש לשוות כסות עקרונית לטענותיו, עניינן באופן יישום עבירת ההסתה לאלימות בנסיבות המקרה – אשר אינו מעורר כל סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. 

עיון בהוראות הסעיף בחוק העונשין מלמד כי הן לפי החלופה הכללית העוסקת ב"הפצה בקרב אנשים", והן תחת החלופה הפרטנית שעניינה ב"הפצה לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור", כשהמונח "ציבור" כולל "חלק ממנו" – התוצאה זהה, ולפיה עבירת ההסתה לאלימות חלה במקרה זה. עיון בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מלמד כי במקרה דנן די היה בבחינת חברי קבוצות הווטסאפ החשופים בפועל לפרסומים המקוריים של המבקש, כדי להסיק על קיומה של אפשרות ממשית שאלו יביאו לעשיית מעשי אלימות – וזאת אף בלי להידרש לחשש מפני הפצה משנית של הודעות המבקש. הבקשה נדחתה.