ת"פ 54112-12-16 מדינת ישראל נ' עובד

(פסק-דין, שלום י-ם, השופט אילן סלע): הנאשם זוכה מעבירה של הסתה לאלימות ביחס לפרסומים בקבוצת WhatsApp על רקע פינוי עמונה.

העובדות: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסתה לאלימות (ס' 144ד2 לחוק העונשין) בשל פרסומים שונים שביצע בקבוצת WhatsApp, וזאת על רקע החלטת ביהמ"ש העליון לפינוי היישוב עמונה. בכתב האישום נטען כי קבוצת ה-WhatsApp כללה גם פעילי ימין קיצוני שחלקם היו מעורבים בפשעים לאומניים. המדינה טענה כי בפרסומים המסיתים קרא הנאשם לעשיית מעשה אלימות וכי בנסיבות בהם פורסמו הדברים היתה אפשרות ממשית כי הפרסומים יביאו לעשיית מעשה אלימות. הנאשם כפר במיוחס לו.

נפסק: כדי להרשיע נאשם בעבירת הסתה לאלימות יש להוכיח כי: (א) הוא המפרסם; (ב) תוכן הפרסום הוא קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו; (ג) הפרסום על פי תוכנו ונסיבותיו יביא בהסתברות של אפשרות ממשית לעשיית מעשה אלימות. לצד זאת יש להוכיח יסוד נפשי של כוונה רגילה - מודעות לטיב המעשה ולהתקיימות הנסיבות.

זהות המפרסם - הנאשם הכחיש כי הוא ששלח את הפרסומים המסיתים המיוחסים לו אך כי הודה כי נשלחו ממספר טלפון השייך לו. אכן, איש לא ראה את הנאשם שולח את ההודעות וממילא הקביעה בעניין זה יכולה להתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד. נסתרה הטענה כי הנאשם לא היה ליד מכשיר הטלפון שלו במהלך היום בו נשלחו הפרסומים המסיתים. יש לקבוע כי הנאשם, בניגוד לטענתו, הוא זה שפרסם את הפרסומים המסיתים.

פעולת הפרסום - הנאשם טען כי הפרסום בקבוצת WhatsApp הסגורה לחבריה ושלא ניתן להיכנס אליה אלא לאחר בקשת אישור ממנהל הקבוצה, אינה באה בגדרי משמעות הפעולה "פרסם" בסעיף 34כד לחוק העונשין. הנאשם טען כי פרסום בקבוצה כאמור, נוכח העובדה כי הפרסום מיועד לאנשים מוגדרים ומזוהים, אינו יכול לבוא בגדרי העבירה של הסתה לאלימות, כי אם בגדרי שידול לניסיון, ככל שמתקיימים שאר התנאים הנדרשים להרשעה בעבירה זו. אין ביהמ"ש סבור כך. אין להגדיר באופן כולל פרסום בקבוצת ווטצאפ כפרסום שאינו יכול לבוא בגדרי עבירת ההסתה, כי אם השידול, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה את טיבה של קבוצת הווטצאפ. 

אכן, בקבוצה של 2 אנשים המוכרים זה לזה ומנהלים ביניהם תכתובת באמצעות הווטצאפ, ניסיונו של אחד החברים בקבוצה לשכנע את חברו לביצוע עבירה כלשהי תבוא בגדר שידול. כך הדבר גם כאשר מדובר בקבוצה גדולה יותר של אנשים שיש קשר אישי ומשמעותי ביניהם, כשכל אחד מחברי הקבוצה מוכר על-ידי האחרים. במצב זה מתקיימת אותה דינמיקה בין-אישית העומדת בבסיס עבירת השידול.

לעומת זאת, ישנן קבוצות ווטצאפ שאין בן היכרות בין החברים. אכן, יש מנהל/ים לקבוצה, אך ההצטרפות אינה על בסיס היכרות אישית, אלא לרוב על יסוד תוכנה של הקבוצה, רעיון או מטרה מסוימת. הפרסום בקבוצה שכזו, בה אין היכרות אישית בין חברי הקבוצה, יכול בהחלט לבוא בגדרי עבירת ההסתה. במקרה דנן לא היתה היכרות בין כלל חברי הקבוצה ועל כן הפרסום בקבוצה זו נחשב כפרסום לפי הגדרתו בחוק והוא יכול לבוא בגדרי עבירת ההסתה.

תוכן הפרסום - אין זה נכון לקרוא את המשפטים אחד לאחד. מדובר בדו-שיח שהתנהל בקבוצה במשך כ-35 דקות ויש להתייחס למכלול הדברים כאחד. הקורא את מכלול הדברים כאחד מבין אותם כאמירה לפיה יש להשתתף במאבק למניעת פינוי עמונה באופן שיגרום לפצועים מצד כוחות הביטחון. אין דרך אחרת להבין את הדברים מלבד ההבנה כי מדובר בקריאה לפעילות אלימה. מדובר בפרסום של דברים שיש בהם קריאה לעשיית מעשי אלימות ועידוד למעשי אלימות.

האם היה בפרסום המסית "אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות"? לא יכולה להיות מחלוקת שהפרסום שפרסם הנאשם הוא פרסום מכעיס, חמור ומעורר שאט נפש. אולם השאלה אינה טיבם של הדברים, אלא האם היה בנסיבות פרסומם "אפשרות ממשית" שהם יביאו לעשיית מעשה אלימות. בחינת מכלול הנסיבות של פרסום הפרסומים המסיתים על-ידי הנאשם במסגרת בה פורסמה, מביאה למסקנה כי לא היה בפרסום הדברים כדי להביא, באפשרות ממשית, לידי מעשי אלימות בפינוי עמונה. 

מדובר בקבוצה קטנה של אנשים, רובה המוחלט אינו ידוע ואינו מוכר כאנשים פורעי חוק. רובם, ככל הנראה, לא היו בעמונה במועד שיועד לפינוי ולא תכננו להיות במקום. המסגרת בה נאמרו הדברים הייתה קבוצת ווטצאפ להבעת דעות שחבריה בעצמם כינו אותה "חפירות". חברי הקבוצה שהופיעו בפני ביהמ"ש לא נתנו חשיבות של ממש לדברי הנאשם. משכך, ביהמ"ש סבור כי לא היתה אפשרות ממשית כי הדברים בנסיבות אמירתם יביאו לעשיית מעשי אלימות. משכך, יש להורות על זיכוי הנאשם.