רע"פ 1527/20 דה לוין נ' מדינת ישראל

בית המשפט העליון לא יתערב בהחמרה בעונשו של נאשם שביצע עבירות מין ברשת כלפי סוכנת משטרתית סמויה (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש [עפ"ג 27720-12-19], שקיבל את ערעור המדינה על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בעיר. המבקש שוחח ברשת עם שוטרת שפעלה כסוכנת סמויה והציגה עצמה כקטינה בת 13. המשיב שלח לסוכנת תמונה של איבר מינו ותכתובות מיניות אחרות.

המבקש הורשע, לפי הודאתו, בשתי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ובשתי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 [ת"פ 67955-10-18]. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח וצו מבחן למשך 18 חודשים.

המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על המבקש. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם שנקבע אינו משקף נכונה את מכלול הנתונים ואינו מבטא את הערכים המוגנים שנפגעו מהעבירות ואת מידת הפגיעה בהם. תחת עונש המאסר בעבודות שירות, קבע ביהמ"ש המחוזי כי המבקש ירצה עונש מאסר של 12 חודשים. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם עולה חשש שנגרם לו עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני. רשות ערעור על חומרת העונש תינתן במקרים חריגים עוד יותר, שאירעה בהם סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת. עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. 

ביהמ"ש קמא נתן בצדק משקל רב לחומרת העבירות, וקבע כי בעבירות מסוג זה אין מנוס בדרך כלל מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. אף לאחר שנשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה שננקט צעד חריג של שליחתו לבית הסוהר לאחר שהחל בביצוע עבודות שירות, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מהראוי. אין הצדקה למתן רשות ערעור.