גזר-דינם של נאשמי פרשת "באים לבנקאים" בשל הפגיעה בפרטיותה של מנכ"לית בנק לאומי ובני משפחתה (גזר-דין, שלום ת"א, השופט שמואל מלמד):

העובדות: הנאשמים הודו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פגיעה בפרטיות. ההסדר כלל צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על הנאשמים להגיע לביתה של המתלוננת (מנכ"לית בנק לאומי) וליצור קשר ישיר או עקיף עם בני משפחתה. הנאשם 1 ואחרים החליטו לפעול נגד המתלוננת ובני משפחתה. הנאשם 1, בין היתר, הפעיל אתר אינטרנט ועמוד פייסבוק בשם "באים לבנקאים", ששימשו כפלטפורמה ליצירת קשר עם פעילים לצורך הוצאת המאבק אל הפועל. כתב האישום מתאר את הפעולות שביצעו הנאשמים לפגוע בפרטיות המתלוננת, לרבות הטרדת המתלוננת ובני ביתה ולרבות פרסום הסרטונים המתעדים זאת באינטרנט.

נפסק: לא מדובר בהתנהגות מחאה אלא בהתנהגות שאין לה מקום. מציאות חיינו עברה מכיכר השוק לכיכר המרשתת. יכולת העברת המידע ברשת היא מפותחת יותר ואפקטיבית יותר. אין בין ביוש לבין מחאה דבר. אין שום קשר בין הזכות לחופש הביטוי ופרסום טלפון של אדם ואת הקוד הסודי המאפשר גישה לטלפון. זכותו של אדם לשמור על פרטיותו על ידי שימוש בקוד לטלפון גם אם בחר האדם בקוד פשוט ופרסום הקוד ברבים, לא מחאה הוא כי אם מטרתו האחת ויחידה היא לפגוע בפרטיות הנפגע. 

בית המשפט אינו סבור כי לנאשם 1 אין זכות למחות ולהפגין, ההפך. חופש הביטוי הוא בנשמת אפה של המדינה דמוקרטית, אך התנהלות מול גורמים שאינם קשורים למחאה היא התנהגות פסולה. אין כאן מודל מחאה חדש, אלא סוג של ביוש וביזוי של אדם שאינו קשור למחאה שהוא פסול לחלוטין. יש גם להותיר את הרשעת הנאשם 2 על כנה. בית המשפט גזר על הנאשם 1 מאסר של 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 20,000 ש"ח. על הנאשם 2 נגזרו 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח. כן ניתן צו הרחקה למניעת הטרדה מאיימת כלפי שני הנאשמים.