(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת גילה ספרא-ברנע): התנהלות התובע היתה מתוחכמת ונועדה להכשרת התביעה.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו דברי פרסומת רבים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע מסר את כתובת הדוא"ל שלו בקשר עם 5 לקוחות והסכים לקבל דברי פרסומת. הנתבעת טענה כי משביקש התובע הסרה הוא הוסר מיידית, אך לאחר חודש ביצע קנייה נוספת ואישר קבלת דיוור.

נפסק: התובע נרשם לשירותי הנתבעת תחת 5 לקוחות שונים ובכולם מסר את כתובת הדוא"ל שלו. במשך השנים קיבל דברי פרסומת והלקוחות ביצעו קניות. ספק אם לתובע זכות תביעה בשם לקוחות אחרים של הנתבעת, אך ביהמ"ש נכון לקבל הטענה לפיה מדובר בתובע בלבד, שביצע את הקניות תחת שמות שונים על-מנת לזכות בהטבת לקוח חדש.

הראיות מעידות כי משלוח ההודעות אינו מכביד על התובע, למרות טענותיו, שאחרת יכול היה בפעולה קצרה לשגר את הבקשה באמצעות האתר בחמשת המנויים המקבלים דוא"ל בכתובתו, כפי שעה לבסוף. לא הוצגו כל ההודעות מהנתבעת לכתובת הדוא"ל של התובע. הנתבעת הוכיחה כי התובע פתח במועדים שונים את כל חמשת הלקוחות. ונתן את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת.

אין לפצות את התובע בגין ההודעות שקיבל טרם שביקש את ההסרה. התנהלות התובע היתה מתוחכמת ונועדה להכשרת התביעה. התובע הסכים לקבלת כל אחת מהודעות הפרסומת שקיבל, תחת שמות כל אחד מחמשת הלקוחות שפתח. כל פניה שלו להסרה התקבלה תחת שם הלקוח שציין. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ש"ח.