ע"א 1846/16 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' שסטוביץ ואח'

(החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשם גלעד לובינסקי זיו, 8.8.2018): עותק ההחלטה המצוי ב"נט המשפט" הוא העותק אותו ממציאה מזכירת ביהמ"ש עצמה לצדדים.

העובדות: בקשת המשיבים למחיקת ערעור על הסף, מחמת איחור בהגשתו. הערעור נסב על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, בגדרו התקבלו תובענות המשיבים. המשיבים טענו כי שליח מטעמם מסר עותק של פסק הדין במסירה אישית לב"כ המערערת וכן כי האחרון צפה בפסק-הדין באמצעות מערכת "נט המשפט" כבר יום לאחר שניתן.  

נפסק: הערעור אכן הוגש באיחור, אך בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת למתן ארכה בדיעבד להגשת הערעור, עד למועד הגשתו בפועל, תוך חיובה בהוצאות ממשיות. פסק-הדין שהומצא לב"כ המערערת הוא עותק פסק-הדין כפי שהורד ממערכת "נט המשפט". בסופו מתנוססת חתימתו האלקטרונית של השופט שישב בדין. עותק ההחלטה המצוי ב"נט המשפט" הוא העותק אותו ממציאה מזכירת ביהמ"ש עצמה לצדדים. יש קושי של ממש בטענה לפיה המצאתו של עותק זה אינה עומד בדרישות הדין.

אף אם קיים פגם כזה או אחר בהמצאה זו, הרי שמדובר בפגם טכני, פורמלי ומינורי שאינו יורד לשורשה של ההמצאה. ההמצאה לב"כ המערערת מהווה המצאה כדין ולכן הגשת הערעור בוצעה לאחר המועד הקבוע בדין. יובהר כי צפיית ב"כ המערערת בפסק-הדין באמצעות "נט המשפט" אינה מתחילה את מניין הימים להגשת ערעור. זאת, בהיעדר טענה או הוכחה לכך שמדובר בצפייה שאירעה בעקבות ביצוע המצאה אלקטרונית [עניין לנגוצקי - ע"א 3693/15; עניין פלונית - בש"א 7703/15]. בקשת הסילוק נדחתה. המערערת תישא בהוצאות בסך 8,000 ש"ח לטובת המשיבים.