ת"פ 5065-08-13 מדינת ישראל נ' גל

אולי יעניין אותך גם

חופש הביטוי

ע"א 6911-03-21 ג'בילי נ' סח

הנגישות וההמשכיות שמאפיינת את הפרסום בפייסבוק מאפשרת לעקוב אחר רצף הפרסומים ולזהות את המשיבה (פסק-דין, מחוזי חיפה, ...

זמן קריאה: דקה אחת

(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופט דב פולוק): הכרעת דינו של עובד שפוטר, וחדר אל רשת המחשבים של החברה בה עבד על-מנת למחוק ולהעתיק קבצים.

העובדות: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין (סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995) ומחיקת חומר מחשב (סעיף 2(2) לחוק). הנאשם עבד כטכנאי מחשבים בחברה. בלילה שלאחר פיטוריו חדר הנאשם אל רשת המחשבים של החברה, באמצעות שם משתמש של עובדת אותו זכר מימי עבודתו, ומחק קבצים שונים (ניסיונות חדירה אחרים שלו נחסמו). במקרה נוסף חדר הנאשם אל רשת המחשבים והוריד קבצי קוד תוכנה (script) שערך בעת שעבד בחברה. הנאשם הודה בביצוע המיוחס לו הן במשטרה והן בעדותו בפני ביהמ"ש.

נפסק: באשר לעבירת המחיקה (סעיף 2(2) לחוק), הרי שהנאשם הודה שבערב לאחר פיטוריו הוא חדר מביתו למחשבי החברה ומחקת תיקיית רשת שהיו בה 20 קבצים. סעיף 1 לחוק מגדיר "חומר מחשב" כ"תוכנה או מידע". מעשי הנאשם נכנסים לגדר העבירה לפי הגדרת "תוכנה" ו"מידע" בחוק ומתקיימים במעשיו הן היסוד הפיזי והן היסוד הנפשי הנדרש.

באשר לעבירת החדירה שלא כדין לחומר מחשב (סעיף 4 לחוק), הרי שבהתאם לפרשנות שניתנה למונח "חדירה" בעניין עזרא [רע"פ 8464/14], ביצע הנאשם "חדירה" באמצעות הזנת סיסמת עובדת אחרת והעתקת קבצים, כשנכנס ממחשבו האישי אל מחשבי החברה. חדירה שבוצעה "שלא כדין", שכן הנאשם פוטר מעבודתו קודם לכן ולא קיבל היתר מהחברה לכניסה והעתקה של חומר המצוי במערכת המחשבים שלה. המעשים אינם יכולים להיחשב "זוטי דברים" והשכל הישר מחייב לראות מעשים אלה בחומרה הראויה.

הנאשם טען כי עומדת לו הגנה מן הצדק, בשל אי תקינות המעשה המנהלי בכך שחוקר המשטרה רמז לו שסביר כי עניינו ייסגר בהסדר אם יודה, יחד עם השיהוי הרב בין ביצוע העבירה להגשת כתב האישום. הנאשם טען כי יש להוסיף לכך את הפגיעה בשוויון, בכך שמקרים דומים ואף חמורים יותר של עבירות מחשב נסגרו באמצעות הסדרים מותנים.

הנאשם הוא שבחר להודות ואף המשיך והודה בפני ביהמ"ש ולא ניסה לחזור בו מהודאתו. לא נפל פגם בהתנהגות החוקר, וודאי לא כזה שיש בו כדי להביא לביטול כתב האישום. כך גם ביחס לשיהוי. שיהוי זה (שנתיים וחצי בין מועד ביצוע העבירות לבין מועד הגשת כתב האישום), גם אם אינו ראוי, אין בו כשלעצמו כדי להביא לביטול כתב האישום. לא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת על-ידי המאשימה בבואה לדחות את בקשת הנאשם לקבלת הסדר מותנה. הנאשם הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.