(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים פוגלמן, עמית ומינץ): בית המשפט לתביעות קטנות אינו חייב ליידע את הנתבע על אפשרותו לבקש היתר ייצוג כאשר הצד השני הוא עו"ד.
העובדות: המשיב, עו"ד במקצועו, הגיש נגד המבקשת, חברה המספקת מידע בנושא עלויות טיפולים ברכבים, תביעה קטנה בגין הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיב טען כי המבקשת שלחה לו 6 דברי פרסומת ללא הסכמתו. ביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת [ת"ק 47790-07-16] קיבל בחלקה את תביעת המשיב ופסק לא פיצויים בסך 800 ש"ח לכל הודעה, לצד הוצאות משפט. המבקשת לא היתה מיוצגת באותו הליך.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין וטענה כי ביהמ"ש לתביעות קטנות היה צריך להביא לידיעתה את האפשרות לקבל היתר ייצוג בהליך, ולהתיר לה להיות מיוצגת, בשל כך שהמשיב הוא עו"ד. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע [רת"ק 9212-03-17] כי לא תינתן רשות ערעור ביחס לפסקי דין הניתנים בביהמ"ש לתביעות קטנות, אלא במקרים חריגים ובמשורה. נקבע כי אין מדובר בסוגיה עקרונית במקרה זה וכי תביעות לפי חוק הספאם הן תביעות שגרתיות ואין בהן אלא מחלוקות פרטניות בין הצדדים לתביעה. אף לא נמצא כי נפלה טעות על פניו של פסק-הדין. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בסוגיה אחת שעניינה חובתו הנטענת של ביהמ"ש לתביעת קטנות, כאשר אחד מבעלי הדין הוא עו"ד, להביא לידיעת בעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר ייצוג ולבחון, באופן יזום, מתן היתר זה. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה בשלילה. לסוגיה זו השלכות רוחב החורגות מעניינו הפרטני של ההליך. יתר השגותיה של המבקשת על החלטת ביהמ"ש המחוזי תחומה לדל"ת אמות המקרה ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור.
כאשר אחד מבעלי הדין בהליך של תביעה קטנה הוא עו"ד במקצועו, או בהכשרתו, אכן יכול להתעורר חשש לפגיעה בשוויון בין המתדיינים. ברם, במצבים אלה ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מחויב להציג לבעל הדין שאינו מיוצג את האפשרות לבקש היתר ייצוג, או לבחון, מיוזמתו, אם יש מקום ליתן היתר כאמור. במקרה דנן המשיב גילה את דבר מקצועו בפתח כתב התביעה ואין חולק כי המערערת ידעה על עיסוקו זה. המערערת לא פנתה לביהמ"ש לתביעות קטנות בבקשה למתן היתר ייצוג ולא העלתה את הסוגייה במסגרת הדיון בהליך, כי אם הציגה לראשונה טענות בנושא לאחר שניתן פסק-הדין. ביהמ"ש המחוזי דחה טענות אלה. לא נפל פגם בקביעה זו. הערעור נדחתה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.