(פסק-דין, תביעות קטנות נתניה, הרשמת מרי יפעתי): התובע זכאי לפיצוי בגין שיחות טלפוניות שיווקיות חוזרות ונשנות המגיעות לכדי פגיעה של ממש בפרטיותו.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת מבצעת אליו שיחות טלפוניות חוזרות ונשנות באמצעות נציגיה, במטרה לשכנעו להצטרף לשירותיה. התובע הגיש בעבר תביעה נגד הנתבעת, שעניינה בשיחות שיווק, והנתבעת התחייבה, במסגרת פשרה, להסיר את מספרו של התובע ממאגריה ואף לפצותו. התובע טען כי הנתבעת לא קיימה את התחייבותה וממשיכה להטרידו. התובע עתר לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי סעיף זה אינו חל על שיחות טלפון וכי השיחות בוצעו על-ידי משווקים חיצוניים שאינם עובדיה או שלוחיה.

נפסק: התובע ניסה ככל יכולתו, אף לאחר פסק-הדין בהליך הקודם, לגרום להפסקת השיחות וזאת אף מבלי שדרש באותה עת פיצוי כספי. הנתבעת אינה חולקת על כך שבוצעו שיחות טלפון וטענה כי פעלה לחסום את מספרו של התובע במערכת המסונכרנת עם משווקיה. התובע זכאי לפיצוי בגין שיחות טלפוניות שיווקיות חוזרות ונשנות המגיעות לכדי פגיעה של ממש בפרטיותו.

יש לקבל את טענת הנתבעת כי סעיף 30א לחוק התקשורת אינו חל בנסיבות המקרה, מאחר ושיחת טלפון אנושית שנעשית על-ידי גורם משווק אינה אסורה לפי חוק הספאם [עניין כהן - רת"ק 31757-03-17]. יחד עם זאת, יש לקבוע כי השיחות הן בגדר הטרדה העולה כדי פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, המזכה את התובע בפיצוי. מדובר ב-7 שיחות שבוצעו על אף סירובו הברור והחד-משמעי של התובע ואף לאחר פסק-הדין שניתן בהליך הקודם בעניין. התובע אף פנה מיוזמתו פעם אחר פעם למחלקה המשפטית של הנתבעת והתריע על הפרתו של פסה"ד.

יש לדחות את טענת הנתבעת כי אינה אחראית לשיחות המשווקים. נציג הנתבעת העיד כי לנתבעת היכולת לפעול כנגד משווקים שאינם פועלים לפי הוראותיה. הנתבעת נטלה אחריות להפסקת השיחות ולא עמדה בהתחייבות זו. הנתבעת תפצה את התובע ב-7,000 ש"ח וכן תשלם הוצאות בסך 1,000 ש"ח.