(פסק-דין, תביעות קטנות נתניה, השופט הרווי גרובס): לא ברור כיצד התובע ביקש לתבוע ביחס להודעות פרסומת שנשלחו לחברות שונות.

העובדות: התובע טען כי קיבל מהנתבעת 6 הודעות דוא"ל ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי היה קשר מסחרי בינו לבין הנתבעת, עת פנה אליה בבקשה לקבל הצעת מחיר, אך כי הצדדים לא הגיעו לסיכום בסופו של דבר. התובע טען כי שלח לנתבעת הודעה בה ביקש כי לא תישלחנה אליו הודעות. הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה.

נפסק: ההודעה הראשונה שנשלחה לתובע אינה מהווה דבר פרסומת לפי החוק. מדובר בהמשך תכתובת פרטנית בין בעלי הדין. הודעת התובע לנתבעת מאותו מועד, בה ביקש שלא לקבל עוד הודעות, מסמנת למעשה את סיום הקשר העסקי בין בעלי הדין, אשר התנהל ביניהם לפני כן בהסכמה הדדית. אין בסיס לתביעה ביחס להודעה זו.

עיון ביתר ההודעות שהתובע צירף לתביעתו מגלה כי הן נשלחו לכתובות דוא"ל של חברות שונות ולא אל התובע באופן אישי. לא ברור כיצד התובע מוסמך לעתור לפיצוי בשם אותן חברות והדבר אינו עולה מכתב התביעה. אין לתובע באופן אישי מעמד להגיש את התביעה או לזכות בפיצוי לפי החוק ביחס להודעות אלה. על התובע היה להוכיח שהוא שקיבל את דברי הפרסומת. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 1,250 ש"ח.