(גזר-דין, שלום ת"א, השופט איתי הרמלין): בעידן הטכנולוגי נאסר על אנשי מקצוע לסייע לאנשים בביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות.

העובדות: הנאשם 2 הודה והורשע בעבירה של סיוע לפגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 2(3) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הנאשם הוא מתקין עצמאי של מערכות אזעקה. בשנת 2011 שכר את שירותיו הנאשם העיקרי בתיק, כדי שיתקין מצלמות וידאו נסתרות בחדרים אותם השכיר לנשים שהשתמשו בחדרים לשם עיסוקם בזנות. הנאשם 2 התקין את המצלמות, שהופעלו על-ידי גלאי תנועה, כך שהן מופנות למיטות בחדרים, וחיבר אותן לעמדת צפייה במשרדו של הנאשם 1.

נפסק: הזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית. צפייה באנשים וודאי צילומם ללא רשותם כשהם ברשות היחיד מהווה פגיעה חמורה בפרטיותם. חומרת הפגיעה מתעצמת כאשר הצפייה ללא רשות נעשית כאשר אותם אנשים מקיימים יחסי מין. זו אחת הפגיעות החמורות ביותר מבין הפגיעות בפרטיות. יש לדחות לחלוטין את גישת ההגנה בתיק, שנטתה להקטין מאוד באחריות הנאשם 2 לפגיעה, בטענה כי כאיש מקצוע הרבה להתקין מצלמות ולכן "לא שאל שאלות", אלא ביצע את העבודה. 

בעידן בו אנו חיים נדרש אדם מהשורה לסיוע של איש מקצוע לצורך התקנת אמצעים טכנולוגיים שונים. איש המקצוע אינו יכול להשתחרר מאחריותו למעשי מזמין העבודה בטענה כי העניק שירות טכני בלבד. בעידן הטכנולוגי של ימינו נאסר על אנשי מקצוע לסייע לאנשים בביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות, יהא זה בהתקנת אמצעי צפייה, צילום או האזנה, או בסיוע טכני בחדירה למחשב או לטלפון חכם. הציפייה היא שההיזקקות לאיש מקצוע תהווה חסם מעשי בפני ביצוע עבירות. 

הנאשם הודה כי התקין מצלמות נסתרות בחדרים שידע כי הם מיועדים להשכרה, כאשר המצלמות מכוונת אל המיטות. הנאשם ידע כי הוא מסייע לפגיעה חמורה בפרטיות. עונשו ההולם של איש מקצוע שהתקין את המצלמות אינו יכול להסתכם במאסר על תנאי בלבד. הואיל ומדובר במי שעשה את המעשה מטעמים כלכליים, מן הראוי כי העונש יכלול רכיש של קנס משמעותי, שיהפוך את העיסוק בהתקנת ציוד הפוגע בפרטיות לבלתי כדאי מבחינה כלכלית. על הנאשם נגזרו העונשים הבאים: 45 ימי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 7,000 ש"ח. בנוסף, הנאשם יפצה כל אחד מהמתלוננות שהעידו במשפט בסכום של 1,500 ש"ח.