ת"א 29244-06-14 כהן נ' צור

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי): בסמיכות זמנים שבה הנתבעת והצליפה בלשונה ובמקלדתה בתובעת.

העובדות: התובעת והנתבעת עבדו יחדיו בחטיבת ביניים. בשלב מסוים עלו יחסיהן על שרטון והפכו לסכסוך. התובעת טענה כי הנתבעת החלה במסע הכפשות כלפיה, במסגרתו פרסמה עשרה פרסומים שונים המהווים לשון הרע, במטרה לפגוע בה. מכאן תביעתה. הנתבעת טענה כי הפרסומים אינם מהווים לשון הרע וכי ממילא עומדות לה ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע. עוד טענה הנתבעת כי לאחר שהגישה תלונה עניינית נגד התובעת לממונים עליה, החלה האחרונה להתנכל לה במטרה להביא לעזיבתה את ביה"ס.

נפסק: עניין פסק-הדין במסע הכפשות שניהלה הנתבעת נגד התובעת, בסדרה של אירועים שונים, לאורך כשנתיים. כל אירוע עומד בפני עצמו וכאשר הם מצטברים יחדיו הרי שכל אחד מעצים את משנהו. אין מדובר בהתלהטות יצרים רגעית שהביאה לאמירה אומללה כזו או אחרת, אלא לסדרה של התעמרויות שיצרו פגיעה מתמדת בשמה הטוב של התובעת. לכך יש להוסיף כי התובעת והנתבעת עבדו בתחילה באותו מקום עבודה וכי הם מתגוררות באותה עיר, והציבור לו פורסמו האמירות הוא "ציבור" שיכול היה לעקוב ולהתרשם מסדרת ההכפשות.

הפרסום הראשון הוא אמירה המייחסת לתובעת ניהול רומן. אין ספק כי מדובר באמירה המהווה לשון הרע ופוגעת בשמו הטוב של אדם. עם זאת, לא הובאה ראיה לכך שהנתבעת אמרה את הדברים לאחר זולת התובעת עצמה. בגין אמירה זו לא קמה עוולה שיש לחייב בה את הנתבעת.

בפרסום השני כינתה הנתבעת את התובעת "נאצית". קללות וגידופים, ככלל עשויים להיחשב כלשון הרע, כאשר מטרתם לבזות את הנפגע. מקובלת בפסיקה ההנחה כי לא כל קללה או גידוף יוכרו כעילת תביעה. המושג "נאצי" הוכר בפסיקה כביטוי מבזה ופוגעני. ראוי לציין כי גם הנתבעת הביע סלידה מהשימוש בביטוי. מדובר בפרסום לשון הרע לפי החוק, שכן היא נעשתה בנוכחות גורם נוסף מבית הספר.

הפרסום השלישי עניינו בהפצת כתבה שכותרתה "חקירה נגד עובדת בכירה בחשד לזיוף", במסגרת הליך שימוע שנערך לנתבעת (בעקבות התקרית נשוא הפרסום השני). התובעת טענה כי הנתבעת חילקה את הכתבה על-מנת לבזותה, תוך שהיא רומזת לכך שביצעה מעשים דומים. הנתבעת אישרה את הדברים בחקירתה. ייחוס עבירה פלילית לאדם מהווה פגיעה בשמו הטוב ופרסום לשון הרע.

הפרסום הרביעי הוא משלוח מסרון למנהלת בית הספר בו כונתה התובעת "אוכלת החינם... שמתנהגת בצורה ברברית". מדובר בביטוי מעליב שנועד לבזות, במסרון שנשלח לממונה הישירה של התובעת במקום עבודתה. כוונתה של הנתבעת הייתה לפגוע בתובעת.

הפרסומים 5-9 הם שרשרת פרסומים ברשת החברתית פייסבוק, כאשר בסמיכות זמנים שבה הנתבעת והצליפה בלשונה ובמקלדתה בתובעת. מדובר בשרשרת פרסומים המטילים דופי בתובעת ומייחסים לה ביצוע עבירות, נטילת שכר שלא כדין, הזנחת עבודתה ועוד. הפרסומים נעשו ברשת החברתית, כאשר מרביתם ממוענים לכאורה לבעלה של התובעת, אך למעשה חשופים ונגישים לכלל חברי קבוצת הפייסבוק. מדובר בפרסומים לפי הגדרות החוק [עניין פלוני - תמ"ש 17772-01-10].  

אין לומר כי האמירות השיטתיות של הנתבע היו בגדר 'תגובות הנבלעות בהמון' [דברי השופט ריבלין בעניין רמי מור - רע"א 4447/07] ובוודאי שאין בהם משום זוטי דברים. אמירות חוזרות ונשנות המכוונות באופן ממוקד אל התובעת ומאשימות אותה בעבירות פליליות ומצטרפות לאמירות אחרות, מקבלות משקל שבוודאי אינו משום זוטי דברים [עניין מרקוס - ע"א 62613-09-16].

הפרסום העשירי עניינו במשלוח הודעת דוא"ל לעשרות עובדי המועצה המקומית בה מתגוררים התובעת והנתבעת, במסגרתה השתלחה הנתבעת בתובעת וייחסה לה מעשים פליליים. מדובר בפרסום לשון הרע. לא יכולה לעמוד לנתבעת הגנת תום הלב, בשל העובדה הפשוטה שפרסומיה מלכתחילה לא נעשו בתום לב. מדובר בתנאי ראשון לאפשרות תחולת איזו מההגנות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק, שבלעדיו לא תתאפשר ההגנה. מכלול הנסיבות ושרשרת הפרסומים העקבית מלמדים כי הפרסומים לא נעשו בתום לב. 

בקביעת הפיצוי הכספי יש לקחת בחשבון כי מסכת הפרסומים נמשכה כשנתיים. אין מדובר באמירה חסרת אחריות שהגיעה לחלל האוויר בעידנא דריתחא, אלא בסדרה שיטתית של אמירות מכפישות. הפרסומים כוונו ישירות לחברי המועצה בה מתגוררים הצדדים ולסובבים את התובעת במקום מגוריה ועבודתה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-90,000 ש"ח ובתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח. אין מקום לחייב לפרסם הודעת התנצלות בנסיבות המקרה.