ת"פ 10845-06-15 מדינת ישראל נ' רימר

(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופטת ג'ויה סקפה שפירא): אף אם הקדמה הטכנולוגית מאפשרת להשיג מידע רב אודות אדם בדרכים פשוטות יחסית, עדיין קיים הבדל מהותי בין איסוף מידע בדרך זו, לבין קבלת המידע בדרך של חיפוש במאגרי המידע של המדינה.

העובדות: הנאשמת הואשמה ב-20 עבירות של הפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין), 20 עבירות של פגיעה בפרטיות (סעיפים 2(7) ו-2(9) לחוק הגנת הפרטיות) ובעבירה של הפרת סודיות (סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות). הנאשמת עבדה במשרד החוץ והיתה בעלת גישה למערכת המידע "אביב", שאינה נגישה לציבור הרחב, שבאמצעותה ניתן לקבל מידע על פרטי אזרח ממרשם האוכלוסין.

הנאשמת ביקשה לסייע לבנה בנקיטת הליכים משפטיים כלפי צד שלישי שבנה מסר לו סכום כספי. לצורך כך, הנאשמת עיינה במאגר המידע, ב-19 מקרים שונים, לצורך קבלת מידע אודות אותו צד שלישי ובני משפחתו, לצורך שימוש במידע עבור המצאת כתבי בי-דין והוצאה לפועל. בנוסף, עיינה הנאשמת בפרטיו של שוטר שעצר את בנה בעבר.

נפסק: האם מעשי הנאשמת מקימים עבירה לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות? הנאשמת הודתה שהנתונים בהם עיינה הם מידע מתוך "מאגר מידע". מדובר במידע שנאסף ורוכז לצורך קיום הפעילות השוטפת של משרד החוץ. מדובר במידע שהגיע לנאשמת מתוקף תפקידה כעובדת המשרד ומשכך הוא מידע שחלה לגביו חובת סודיות. גם אם בגדר המידע הנדון יכול ויש מידע שאנשים לא מקפידים הקפדה יתרה על שמירת סודיותו (דוגמת כתובת או תאריך לידה), אין בכך לגרוע מחובת הסודיות שחלה על הנאשמת בקשר עם מאגר המידע והשימושים המותרים בו.

אין לקבל את הטענה לפיה פרטי דרכון ופרטי כניסות ויציאות של אזרח לישראל אינם מידע שאנשים בדרך כלל אינם נוהגים לשמור אותו בסודיות. עצם ריכוזו של המידע במאגר המידע של הרשות יש בו משום פגיעה בפרטיות ומשכאן שחלה עליו חובת סודיות. לא ניתן לקבל את הטענה כי הנאשמת עיינה במאגר המידע מתוך "מציצנות". הנאשמת עשתה שימוש במאגר המידע כדי לסייע לבנה ובכך גילתה לו את פרטי המידע מתוך המאגר, שהיתה לה לגביהם חובת סודיות.

משלא הובאו ראיות ביחס לפרטי המידע שגילתה הנאשמת לבנה, יש לבחור בהנחה המקלה על הנאשמת, לפיה בחלק מהמקרים המנויים בכתב האישום היא גילתה לבנה רק פרטים הנוגעים לכתובות האנשים שלגביהם נערכה הבדיקה. בידי הנאשמת ובנה היתה המחאה ועליה כתובות ומספר תעודת הזהות של הצד השלישי. באין הוכחה אחרת, ככל שהעיון במאגר התייחס לכתובותו של הצד השלישי ומספר הזהות שלו, הרי משמעות העיון היא אימות פרטים אלה בלבד ואין הוא מקים עבירה לפי סעיף 16 לחוק [עניין בן חיים - ע"פ 71324/04]. יסודות העבירה מתקיימים ביחס לסעיפים אחרים בכתב האישום. 

האם מעשי הנאשמת מקימים עבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות? יש לדחות את טענת ההגנה כי הוראת חיקוק זו אינה חלה בעניין הנאשמת, שכן קיים פרק ספציפי בחוק הגנת הפרטיות העוסק במאגרי מידע. הוראות החיקוק בפרק א' ובפרק ב' לחוק מתייחסים להיבטים שונים של השימוש לרעה במאגרי מידע וניתן להחילן זו לצד זו [עניין שנור - ת"פ 2391/07]. הנאשמת שלפה נתונים ממאגר מידע שהועמד לרשותה לצורך מילוי תפקידה. לצד חובת הסודיות הסטטוטורית הקיימת מכוח סעיף 16 לחוק, קיימת לנאשמת חובת סודיות נוספת בנוגע למאגר, כגון הוראות התקשי"ר המגלמת חובת סודיות שנקבעה בהסכם העבודה של הנאשמת כאמור בסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות.

אין ספק כי פרטי כניסות ויציאות מהארץ ופרטי הדרכון של אדם הם "ענייניו האישיים של אדם" וכך גם כתובת המגורים של אדם. בכל אחת משליפות המידע שביצעה הנאשמת ממאגר המידע, היא הפרה את חובת הסודיות שחבה בה בנוגע לענייניהם האישיים של מושאי החיפוש, ובמעשים אלה, כמו גם במסירת חלק מהפרטים לבנה, היא ביצעה עבירה לפי סעיף 5 לחוק, בקשר עם סעיפים 2(7) ו-2(9) לחוק.

האם מתקיימות ההגנות שמעמיד חוק הגנת הפרטיות? לא ניתן להתייחס לפרטי המידע שנמסרו כפגיעה של מה בכך (סעיף 6 לחוק). אין הנאשמת יכולה להיכנס לגדר ההגנה הקבועה בסעיף 18(2) לחוק, קודם שתתגבר על המחסום הדורש כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב. מדובר במבחן סובייקטיבי. פגיעה בפרטיות שנועדו להשיג הישגים שעשויים לפגוע בנפגע, אף אם מדובר ברצון למצות זכויות בהליך משפטי כדין, אינה פגיעה הנעשית בתום לב.

הנאשמת ידעה בזמן אמת שהשימוש במאגר המידע שהועמד לרשותה לצרכי עבודתה לא נועד לשימוש לצורך קידום ענייניה האישיים. שעה ששליפת המידע בוצעה תוך הפרת הכללים המקצועיים הנוהגים במקום עבודתה של הנאשמת ביחס לשימוש במאגרי מידע, הרי שבהתאם להוראות סעיף 20(ג) לחוק, חזקה כי הפגיעה בפרטיות נעשתה על-ידה שלא בתום לב. לנאשמת לא עומדות ההגנות שמעניק חוק הגנת הפרטיות.

הפרת אמונים - עבירה זו (סעיף 284 לחוק העונשין) נועדה לשמור על טוהר המידות של עובדי ציבור ולהבטיח את התנהגותם הראויה, על-מנת לשמור על אמון הציבור במערכת השלטונית. הנאשמת ניצלה את גישתה למאגר המידע שהועמד לרשותה במסגרת עבודתה, עשרים פעמים, לצורך עיון ושליפה של פרטי מידע שנועדו לקדם עניין אישי שלה. ראוי להגן הגנה מיוחדת על פרטי מידע הנכללים במאגרי המידע השלטוניים ולהבטיח כי ישמשו אך ורק למטרות שלשמן נועדו. מעשי הנאשמת נעשו בנסיבות של קידום אינטרס אישי, תוך שימוש אסור במשאב ציבורי, ובאופן הפוגע באמון הציבור במערכת השלטונית. יש להרשיע את הנאשמת בעבירה של הפרת אמונים, אך בעבירה אחת בלבד ולא בעשרים עבירות נפרדות.

אין תחולה להגנת "זוטי דברים" על מעשיה של הנאשמת. לא ניתן לקבוע כי מדובר במעשים שיש בהם אך מידה מינימלית של סכנה לערכים החברתיים המוגנים. לא מדובר במעשה חד-פעמי, אלא בשורת מעשים שחזרו על עצמם עשרים פעמים במשך מספר חודשים. אין גם הצדקה לזכות את הנאשמת מטעם של הגנה מן הצדק. הנאשמת הורשעה בעבירה אחת של הפרת אמונים, עבירה אחת של הפרת חובת סודיות ועשרים עבירות של פגיעה בפרטיות.