(פסק דין, מחוזי ת"א, השופטים ברלינר, המר ושיצר): ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב, השופט מרדכי פלד, מיום 29.4.2004 [פ 9658/01 מדינת ישראל נ' בן חיים גבריאל]. המערער, שעבד במס הכנסה, חדר למאגרי המידע במקום עבודתו וביצע עשרות שאילתות על-מנת לאסוף מידע בנוגע למתלונן, שנגדו ניהל משפט אזרחי. הנאשם הורשע לפי ס' 16 לחוק הגנת הפרטיות: "לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק". הערעור התקבל ביחס לשניים מחמישה פרטי העבירה אך נדחה ביחס לטענת זוטי דברים וחומרת העונש (חודשיים עבודות שירות).

פס"הד בערעור מצמצם את האיסור על "גילוי" מידע שהגיעו לאדם בתוקף תפקידו כעובד/מחזיק מאגר מידע (לפי ס' 16 לחוק הגנת הפרטיות). שופטי הרוב מפנים את הפרקליטות לס' 2 (המגדיר "פגיעה בפרטיות מהי") ו-5 לחוק (שקובע שפגיעה בפרטיות תהווה עבירה פלילית) וקובעים שאלו הם הסעיפים המתאימים לכתב האישום, הגם שהאישום מתייחס לפגיעה בפרטיות במאגר מידע.

דעת הרוב מזכה ביחס לשני פרטי עבירה: ס' 16, בו הואשם המערער, אוסר "לגלות" מידע מתוך המאגר. "גילוי" איננו עיון. אין לפרשו כמטיל אחריות פלילית על מי שמעיין במאגר, ו"מגלה" לעצמו את מה שמופיע בו. הפועל "גלה" משמש כאן במשמעות של פועל יוצא. תכליתו ומטרתו של האיסור הנקבע בסעיף זה, כמו גם של הפרק כולו, הוא למנוע "דליפה של מידע ממאגרים" (מתוך דברי ההסבר לה"ח), היינו – גילוי לאחרים.

מסירת פרטי המידע אותם השיג המערער ממקורות אחרים, אחרי שאומתו או נבדקו על ידו במאגר, לא מהווה "גילוי" של "מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו". המידע שהשיג המערער ממקורות אחרים אינו הופך ל"מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו" בשל אימותו או בדיקתו.

כללי הפרשנות המקובלים במשפט הפלילי, מחייבים את הפרשנות המצומצמת, שלא להרחיב יתר על המידה את תחומיה של העבירה. תכלית החוק לא תיפגע מפרשנות זו שהרי, מעשיו של המערער "מכוסים", לכאורה, ע"י ס' 2 (המגדיר "פגיעה בפרטיות מהי") ו-5 לחוק (שקובע שפגיעה בפרטיות תהווה עבירה פלילית). לפיכך יש לזכות את המערער מהעבירה המיוחסת לו בשל שני פרטי מידע מתוך החמישה.

ס' 16 לחוק חל על מידע שהגיע לעובד "בתוקף תפקידו כעובד". היינו - בדרך השיגרה, תוך מילוי תפקידו כדין. ברם, בענייננו, ספק אם המידע אותו גילה המערער, כל המידע נושא האישום, הגיע אליו בתוקף תפקידו. היפוכו של דבר: המערער חרג מתפקידו כל אימת שחדר למחשב כדי להשיג, או לאמת, מידע על המתלונן. גם מסיבה זו, ספק אם ס' 16 הוא בכלל סעיף החיקוק הנכון בענייננו, בכל כתב האישום.

דעת המיעוט מאשרת את ההרשעה כולה: גם ידיעה המגיעה לפקיד מס הכנסה, בדרך של אימות מידע אישי על-ידי בדיקה במאגרי מס הכנסה, היא בגדר ידיעה שהגיעה אליו במסגרת תפקידו, ועל כן חובת שמירת הסודיות חלה עליה. אימות הנתונים שביצע המערער הוא כחיטוט במגירותיו ובחפציו של המתלונן, המכילים פרטים אישיים, אף אם יש לגביהם מידע מוקדם. עצם האימות הפך את המידע הראשוני שהיה בידי המערער, לעדכני ואמיתי למועד הבדיקה. נתונים עובדתיים, מעצם טיבעם, עשויים להשתנות. עדכניות הנתונים היא חלק מהותי של המידע. עדכון המידע על-ידי השוואתו לנתונים במאגר המידע - אליהם לא יכול היה המערער להיחשף אלמלא תפקידו, הוא שהוסיף למידע הקיים נדבך נוסף, או משמעות נוספת, שלא היו קיימים בו קודם לכן. בשל כך פעולת האימות מבחינה מהותית, זהה לפעולת הגילוי של חומר שהוצא מלכתחילה מהמחשב. במקרה דנן, אין חולק כי המידע נחשף והובא לידיעת גורמים להם אסור היה למערער לגלות את המידע, שהגיע אליו במסגרת תפקידו.