(פסק-דין, שלום ת"א, השופט נמרוד אשכול): התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בכך ששלחה לו הודעות דוא"ל המהוות דבר פרסומת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע נרשם באתרה וביקש לקבל פרטים על תערוכות. נפסק - התובע טען כי לא ניסה להסיר עצמו מרשימת התפוצה, מחשש כי ייגרם לו נזק בפעולה זו, בכך שייחשף לווירוסים. טענה זו עולה בקנה אחד עם הלכת חזני, אך אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע לפיה שלח לנתבעת מייל להסרה, אך אין ברשותו מייל זה. חוק הספאם בא להגן על אותם צרכנים החשופים למשלוח דברי דואר או הודעות ללא הסכמת אותם צרכנים. יחד עם זאת, מדובר במגן ולא בחרב. המחוקק לא התכוון ליצור מקור להתעשרות קלה תוך שימוש בהליכי בית המשפט שלא בתום לב. ככל שההודעה כוללת בתוכה יכולת מיידית להסרה, יש להשתמש בה. אותו חשש שהביע התובע בכתב התביעה, נראה כי הוא נשען על פסיקת ביהמ"ש העליון ולא על חששו הוא, וזאת לאור עדותו. לא ניתן להתעלם, על-מנת לבחון תום לב בנקיטת ההליך המשפטי בנסיבות דנן, ממספר סממנים המעניקים נופך אחר, לאו דווקא צרכני, לתביעה זו: השימוש בתבניות קבועות, העובדה שהתובע הגיש כבר 4 תביעות ספאם בשנתיים האחרונות וכן את גרסת התובע לעניין ההסרה. בנסיבות העניין וגם מאחר ומדובר במספר מצומצם של הודעות ובשים לב לאמור לעניין הגשת התביעות על-ידי התובע, הקנס הראוי בנסיבות העניין הוא 1,500 ש"ח. סכום זה כבר שולם על-ידי הנתבעת במסגרת ביטול פסק-הדין ויש להסתפק בו ולא להטיל על הנתבעת סכום נוסף. אין צו להוצאות.