(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת סיגל דומניץ סומך): תביעה בעניין משלוח דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי ביקר במסעדת הנתבעת ולאחר מכן החל לקבל הודעות טקסט ללא הסכמתו ומבלי שהתאפשר לו להסיר עצמו מרשימת התפוצה אלא בכניסה לאתר אינטרנט ולא בדרך בה נשלחו ההודעות. התובע טען כי סה"כ נשלחו לו 7 הודעות. הנתבעת טענה כי התובע הוא לקוח המסעדה, כי נשלח אליו מסר שיווקי באמצעות חברה ייעודית, וכי הוא יכול היה להסיר עצמו מהרשימה בכל עת באמצעות אפשרויות ההסרה שצוינו במפורש במסר שנשלח אליו. נפסק - יש לראות בהיעדרה של התובעת מהדיון שנערך, ובחוסר המעש מצדה, כאי התייצבות באופן המזכה את התובע במתן פסק-דין על בסיס החומר שהוגש ודברי התובע בדיון. הנתבעת, שלא חלקה על עצם משלוח ההודעות, לא צירפה לכתב הגנתה אישור על כך שהתובע הסכים בכתב ומראש לקבל דבר פרסומת, ובכתב ההגנה ציינה כי הפניה לתובע נעשתה בשל היותו לקוח, באופן המאפשר לה לשלוח אליו מסרים שיווקיים גם ללא הסכמתו. לפי הוראות סעיף 30א(ג) לחוק, יש לעמוד במספר תנאים מצטברים על-מנת שיתאפשר לשלוח הודעות ללא הסכמת הנמען. הנתבעת אינה עומדת בתנאי הסעיף ולפיכך ההודעות נשלחו לתובע בניגוד לחוק. בשים לב לתוכן הפרסום, לכך שאינו פוגעני ולמספר המסרונים שנשלחו לתובע, יש להעמיד את גובה הפיצוי על 3,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.