ת"פ 54376-12-14 מדינת ישראל נ' שם טוב

(גזר-דין, שלום ת"א, השופט רועי פרי): הנאשמת הורשעה, בתום משפט הוכחות, בעבירה של פגיעה בפרטיות (ס' 2(5) לחוק הגנת הפרטיות) וזוכתה מעבירות של איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. הרקע לאישומים הם הליכים שהתנהלו בין משרד העבודה והרווחה (ועובדיו) לבין הנאשמת, על רקע החלטה להוציא את ילדי הנאשמת ממשמורתה. הנאשמת החזיקה וניהלה אתר אינטרנט על שמה. הנאשמת פרסמה באתרה, בעצמה או באמצעות אחר, צילום של דפי חשבון ותוכן מכתב הנוגע לדו"חות חניה ע"ש המתלונן (מנכ"ל משרד העבודה והרווחה), וזאת ללא רשות המתלונן או כותב המסמכים. נפסק - הנאשמת פעלה בערבוביה, הן באשר לעניינה האישי והן כעיתונאית. כך או כך, אסור היה לנאשמת לפרסם את אשר פרסמה או להתיר פרסום באתרה, באשר למכתבים אישיים הממוענים למתלונן בלבד. הדברים הביאו לפגיעה במתלונן ובשמו הטוב. עובדי ציבור זכאים להגנה מלאה, ככל אדם, על פרטיותם, מסמכיהם האישיים וחובת ביהמ"ש היא להגן על עובדי הציבור, העושים עבודתם נאמנה, לעיתים תוך כפיות טובה מצד מקבלי השירות. הערך המוגן בעבירה הוא הזכות לפרטיות. כל אדם בישראל זכאי לפרטיות ומדובר בזכות חוקתית הקבועה בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קיימת פגיעה מובנית בערך המוגן, שכן פרסום מכתבים אישיים הממוענים אך למתלונן וכן מסמכי חשבון הבנק הפרטי שלו, פוגעים בפרטיותו, חושפים אותה לעין כל ופוגעים בשמו הטוב. מתחם העונש ההולם עבור כל אישום, נע בין מאסר מותנה ועד למאסר בפועל של עד 10 חודשים. אין לקבל את טענת ההגנה מן הצדק שהעלתה הנאשמת או לראות בדברים משום זוטי דברים. לאור השתלשלות ההליך, העובדה כי הנאשמת הורשעה בפגיעה בפרטיות כעבירה בודדת, זוכתה מרוב העבירות שיוחסו לה מלכתחילה, ניתן להסתפק בתיק דנן ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיה האישיות של הנאשמת, הערך שנפגע ומדיניות הענישה הנוהגת, במאסר מותנה הולם ומרתיע לצד פיצוי למתלונן. על הנאשמת נגזרו 10 חודשי מאסר על תנאי ועליה לפצות את המתלונן ב-2,000 ש"ח.