(החלטה, מחוזי חיפה, השופט אלכס קיסרי): המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה 1, שעניינה בהפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. תחילה אושרה הבקשה, שכן המשיבה 1 לא הגישה תשובה לבקשת האישור. בשנת 2013 קיבל בית המשפט, בחלקה, את בקשת המשיבה 1 לבטל את החלטת האישור, אך קבע כי תשובת המשיבה תוגבל ל-2 נושאים: האם ניתן לייחס למשיבה 1 אחריות לפי החוק והאם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. בין לבין, תוקנה בקשת האישור והמשיבה 2 צורפה אף היא להליכים. נפסק -

יש לקבל את בקשת האישור ולאשר כייצוגית את התובענה. עניין הבקשה בהודעות מוקלטות שנקלטו במכשירי הטלפון בביתו ובמשרדו של המבקש, שנועדו לקדם מכירת מוצרים הנמכרים בחנויות המשיבה 1. האחרונה אישרה כי הזמינה מסע פרסום הכולל 10,000 שיחות טלפון. המשיבה 1 שכרה את שירותיה של המשיבה 2 על-מנת לשווק את מוצריה. כאשר עיקר העובדות אינו שנוי במחלוקת, אין קושי להגיע למסקנה שמתקיים התנאי של אפשרות סבירה כי השאלות המשפטיות יוכרעו לטובת הקבוצה. ביהמ"ש העליון קבע כי התקשרות עם אדם אחר למטרת ביצוע מסע הפרסום ושיגור דברי הפרסומת אינה משחררת את המפרסם מאחריותו הנזיקית לפי חוק התקשרות, אם מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, היינו כי המזמין "הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק". המשיבה 1 אישרה את העובדה כי יזמה את מסע הפרסום בדרך של אלפי שיחות טלפון ובכך מתקיים התנאי של אפשרות סבירה שייקבע שהמשיבה נושאת באחריות להפרת האיסור בחוק התקשורת. תנאי נוסף שקיומו נדרש הוא שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. צודק המבקש כשהוא טוען שנסיבות העניין ממחישות את התכלית לשמה תוקן החוק, אשר הוסיף את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בעילה לפי סעיף 30א לחוק. יש לקבוע כי מתמלאים התנאים לפי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, לאישור תובענת המבקש נגד המשיבה 1 כתובענה ייצוגית. אשר למשיבה 2, יש לדחות את טענותיה והשאלה אם אחריותה מצטרפת לאחריות המשיבה 1, או נבדלת ממנה, היא עניין שיש להכריע בו בעת בירור התביעה. הקבוצה תמנה את כל הנמענים שקיבלו מהמשיבות דבר פרסומת, בין אם במסר קולי מוקלט ובין בדרך אחרת, למכשיר טלפון נייד או נייח. המשיבות ישאו בשכר טרחת עורך דינו של המבקש בסך 25,000 ש"ח. 

עדכון: ביום 17.1.2017 דחה ביהמ"ש העליון (השופטת אסתר חיות) בקשת רשות ערעור על ההחלטה דלעיל. נפסק - לשיטת המבקשת אין להבין את הבקשה שהפנתה למשיבה 2 להתקשר בשמה לכ-3,000 בתי אב, כאישור לפרסם את עסקיה בניגוד לחוק. טענות אלה אינן מצדיקות התערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא. מדברי המבקשת עולה כי היא הכירה את שיטות העבודה של המשיבה 2 והיתה מודעת לכך שהיא נוהגת לפנות לאנשים שלא נתנו לכך את הסכמתם [רע"א 8075/16 אלקטרו קובי בע"מ נ' נסאר ואח'].