(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, השופטת סיגל אלבו): התובע טען כי הזמין מהנתבעת תווי קנייה, כאשר בהזמנה צוינה כתובת דוא"ל שבבעלותו אך אין סימון של אישורו לקבלת הודעות פרסומת. התובע טען כי קיבל מהנתבעת הודעת דוא"ל המכילה דבר פרסומת, כי לחץ על כפתור ההסרה בתחתית ההודעה, אך קיבל מהנתבעת הודעה נוספת שבוע לאחר מכן. הנתבעת טענה, בין היתר, כי צד שלישי ביקש כי יונפק לו כרטיס אשראי של התובעת וכי בטופס הבקשה עליו חתם הוא מסר את כתובת הדוא"ל שלו ואישר קבלת דברי פרסומת. הנתבעת טענה כי שלחה את ההודעות לכתובת זו, על יסוד הסכמת הצד השלישי. נפסק - אין מחלוקת כי התובע קיבל מהנתבעת 2 הודעות פרסומת לתיבת הדוא"ל שלו וכי התובע לא נתן את הסכמתו לקבלת הודעות אלה. יש להכריע האם שיגור דברי הפרסומת לתובע נעשה ביודעין, בניגוד להוראות סעיף 30א. מנספחי כתב ההגנה עולה כי צד שלישי חתם על בקשה לקבלת כרטיס אשראי שופרסל וכי בטופס מילא כתובת דוא"ל וכן אישר קבלת דברי פרסומת בדוא"ל. הנתבעת שלחה את ההודעות לכתובת זו, על יסוד ההסכמה שבטופס.

הואיל וכתובת הדוא"ל של התובע זהה לכתובת שנמסרה לנתבעת, למעט נקודה בגוף הכתובת, הגיעו הודעות הפרסומת של הנתבעת גם אל התובע, אף כי הוא עצמו לא הסכים לקבלת דברי פרסומת. תנאי לחיובו של השולח הוא שהדבר נעשה "ביודעין". במקרה זה, לא ניתן לומר כי במשלוח ההודעות הפרה הנתבעת את הוראות החוק ביודעין, שכן דברי הפרסומת נשלחו לכתובת הדוא"ל שנמסרה לה על-ידי לקוח אחר, ובשל טעות, ככל הנראה במערכות הדוא"ל של Gmail, או במערכות הנתבעת, הגיעו הודעות אלה גם אל התובע. יש לציין כי ההודעות שנשלחו את התובע מוענו אל הלקוח שנתן את הסכמתו לקבלתן. כל עוד לא ידעה הנתבעת על הטעות, אין מקום לחייבה בתשלום פיצוי בגין משלוח ההודעות. גם לו היה מגיע ביהמ"ש למסקנה כי מדובר בהפרה "ביודעין" של החוק, הרי שנסיבות המקרה אינן מצדיקות פיצוי, שכן הנתבעת פעלה בתום לב כאשר שלחה את ההודעות לכתובת שמסר לה לקוח שנתן את הסכמתו לכך. הנתבעת לא יכולה היתה לדעת כי דברי הפרסומת יגיעו אל התובע ולכן תכלית ההרתעה המונחת ביסוד הפיצוי ללא הוכחת נזק, אינה מתקיימת. עם פניית התובע אל הנתבעת היא פעלה מיד להסרת כתובתו מרשימת התפוצה ומאותו מועד לא קיבל הודעות נוספות ממנה. התביעה נדחתה.