(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים רובינשטיין, דנציגר וברון): ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"פ 26495-06-12]. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בשורת עבירות הכוללות מרמה, זיוף, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, הלבנת הון, החדרת נגיף מחשב וחדירה לחומר מחשב שלא כדין (כשבאמצעותם חשף פרטי התחברות לחשבונות בנק של אחרים והשתמש בהם להעברת כספים מחשבונותיהם). על הנאשם נגזרו עשר שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה בן 14 חודשים, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 250,000 ₪, פיצוי כולל למתלוננים בסך 1,500,000 ₪ וחילוט שלוש דירות הרשומות על שמו באוקראינה. המערער ערער על הרשעתו בעברות הנלוות לעבירת המרמה: הזיוף, עבירות המחשב, הסחיטה וההדחה, וטען שאין די ראיות הקושרות אותו במישרין לעבירות אלו, וכן כי שגה בית המשפט בקביעתו שהוא היה הרוח החיה והמבצע הבלעדי של הפרשה. כן ערער על הרשעתו בעבירת הלבנת ההון בעיקר עקב כך שלא נתקיימו יסודותיה. בערעורו על גזר הדין טען המערער שהעונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים וכי שגה ביהמ"ש קמא כשהפעיל את עונש המאסר המותנה. כן המערער השיג על הקביעה לחלט את דירותיו. נפסק-

אין להיעתר לערעור לעניין הכרעת הדין ויש לקבל במידת מה את הערעור על העונש. לעניין הכרעת הדין, המערער השיג בעיקר על קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש, אולם ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. טענתו של המערער שלא היה הרוח החיה בארגון, אלא פעל כאחד מיני רבים הינה גרסה עובדתית חילופית שלישית, ואין לקבלה, והעובדה שמצא לנכון להחליף את גרסתו ללא כל הסבר מניח את הדעת לאחר שהורשע בפלילים מחלישה ואף מאיינת את מהימנותו בהקשר זה. משהוכח שהוא שעמד מאחורי מעשי המרמה אין חשיבות לשאלה האם המערער במו ידיו ביצע את העבירות או פעל כחלק מארגון. די בכך שהעבירות בוצעו בידיעתו או עבורו כדי להרשיעו בעברות הנלוות. יש לדחות אף את טענות המערער לעניין הרשעתו בעבירות הלבנת ההון. בעניין העונש, העונש שהושת על המערער הוא ברף הגבוה של הענישה, כיוון שמדובר בתכנונה ובהפעלתה של מסכת תרמית מתוחכמת וערמומית משך ארבע שנים בנסיבות מחמירות. אין לקבל את טענות המערער לעניין אי היתכנות הפעלת עונש המאסר המותנה בגדר ההליך הנ"ל וכן את טענותיו לעניין אי אפשרות צבירתו של עונש המאסר המותנה לצד עונש המאסר בפועל, כיוון שהסעיפים שאליהם התייחס המערער עוסקים בכללים לחפיפתם או לצבירתם של מספר עונשים הנגזרים מאותה מסכת אירועים, ואילו בענייננו מדובר בצבירה של עונש מאסר בגין הרשעה קודמת באירוע אחר. עם זאת, למרות שהוראת החוק הרלוונטית קובעת שכאשר מוטל עונש מאסר בפועל ולצדו מאסר מותנה ירוצו שתי התקופות בזו אחר זו, בסמכות ביהמ"ש לסטות מן הכלל ולהורות על חפיפתן של תקופות המאסר. במקרה הנוכחי המערער הכיר באחריותו לעבירות, הגם שבאופן חלקי, הביע נכונות לשלם את הפיצוי שהושת עליו, עברו הפלילי אינו מכביד והוטל עליו עונש גבוה של עשר שנות מאסר. אי לכך יש להקל במידת מה בעונשו על דרך חפיפת חלק מעונש המאסר על תנאי במצטבר לעונש שהוטל בהליך הנוכחי, כך שרק 6 חודשי מאסר על תנאי מתוך 14 החודשים יופעלו במצטבר. יש לדחות את טענות המערער לעניין חילוט דירותיו.