(פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופטת דרורה בית אור): התובע טען כי הנתבעות שלחו אליו דברי פרסומת, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן כי התעלמו מבקשותיו המפורשות להסרה מרשימת התפוצה. נפסק - אין לקבל את הטענה לפיה אין לנתבעות קשר להודעות, שכן הן נשלחו על-ידי חברת חוץ שהיא חברת פרסום. התובע הוכיח את הקשר לנתבעות, כשכל ההודעות מובילות לנתבעות ולחברת אדמה והעובדה שחברת פרסום היא זו שהפיצה את ההודעות באינטרנט אין בה כדי לשלול את הקשר לפי התכנים וכתובתן הפיזית של הנתבעות לאותן הודעות. עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעות 1-2 מפרסמות את תכניהן באמצעות אתר "אדמה", כאשר הוכח כי בפרסום עצמו יש קשר בין אתר זה לנתבעות. הוכח על-ידי התובע הקשר בין ההודעות שנשלחו אליו לבין הנתבעות 1-2 וכן לנתבע 3. אין מדובר בפניה חד-פעמית לתובע ולא מתקיימים החריגים שבחוק, שכן התובע לא מסר את פרטיו לנתבעות ולא ביקש כי פרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסום. הוכח כי הנתבע 3 הוא מנהלן היחיד של הנתבעות ולפיכך הוא נופל להגדרת "מפרסם", שכן דבר הפרסומת יכול לפרסם את עסקיו ולקדם את מטרותיו. הנתבע 3 לא הוכיח כי עשה ככל שניתן כדי למלא את חובתו לפי החוק ולפיכך נחשב כמי שמפר את הוראותיו. הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 12,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.