(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת איילה גזית): התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה דברי פרסומת לטלפון הנייד ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה ל-15 פרסומים, כאשר 4 הודעות נוספות נשלחו לאחר הגשת התביעה. הנתבעת טענה כי שלחה 4 הודעות בלבד וכן כי חובתה של התובעת היא להקטין את הנזק ולעדכן את החברה. 

נפסק: התובעת הרימה את הנטל להראות כי הנתבעת כוללת בתוכה גם הודעות מחברות נוספות, כמו משכנתא ובטוחה, והציגה מסמכים מאתרי אינטרנט המוכיחים זאת. אין בטענת הנתבעת כי היה על התובעת להקטין את הנזק בכדי לפטור אותה מחובת הפיצוי לפי החוק. יש לקבל את טענת התובעת כי הודעת ההסרה עלולה להוביל לפרסומים נוספים מגורמים נוספים. החובה שלא לשלוח דברי פרסומת מוטלת על המפרסם. הנתבעת לא הוכיחה כי היתה זכאית לשלוח דברי פרסום לתובעת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-5,000 ש"ח, בצירוף הוצאות בסך 500 ש"ח.