(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם אופיר יחזקאל): תביעה שעניינה בהפרה נטענת של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 2 דברי פרסומת בדוא"ל ללא הסכמתו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע פנה אליה בדוא"ל לקבלת הצעת מחיר ולא ציין כי אינו מעוניין לקבל ממנה דברי פרסומת. נפסק -

דין התביעה להתקבל. סעיף 30א(ב) אוסר על שיגור דבר פרסומת, לרבות בהודעה אלקטרונית, מבלי שניתנה לכך הסכמתו המפורשת של הנמען, בכתב ומראש. אין חולק כי ההודעות ששלחה הנתבעת מהוות "דבר פרסומת", שכן מטרתן לעודד רכישת מוצר. התובע לא נתן את הסכמתו מראש בכתב לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. הנתבעת מבקשת להסיק קיומה של הסכמה כאמור מכך שהתובע פנה אליה בבקשה להצעת מחיר.

נושא זה מוסדר בסעיף 30א(ג), הקובע כי למרות הוראות החוק, רשאי מפרסם לשלוח דברי פרסומת לנמען בהתקיים מספר תנאים מצטברים: הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישת מוצר או מו"מ לרכישת מוצר; המפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו; והמפרסם נתן הזדמנות לנמען להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת; דבר הפרסומת מתייחס למוצר או שירות מסוג דומה למוצר או לשירות שלגביהם בוצעה עסקה או התקיים מו"מ בין הצדדים. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה, בראש ובראשונה משום שהנתבעת לא הראתה או טענה כי הודיעה לתובע כי הפרטים שמסר לה בעת שביקש את הצעת המחיר ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת. הנתבעת הפרה את הוראות החוק, כאשר לא מתקיימים טעמים המצדיקים את הפחתת הפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 750 ש"ח.