(פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופטת דרורה בית אור): התובע טען כי הנתבעת, בעלת הזיכיון לפיצה האט בישראל, שלחה אליו 9 הודעות טקסט פרסומיות, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע התקשר אליה מספר פעמים על-מנת לרכוש פיצה וכי עובדי הנתבעת מונחים להודיע ללקוחות כי פרטי ההתקשרות ישמשו לצורך משלוח מסרים פרסומיים. נפסק -

טענת הנתבעת היא טענה בעלמא ולא היה לה כל ביסוס. התובע הציג הקלטה של שיחה שניהל עם סניף הנתבעת, בה הזמין פיצה, ולא נאמר לו שפרטיו ישמשו לצורך משלוח הודעות פרסומת וכי הוא רשאי לסרב לכך. שיחה זו מבססת את טענת התובע כי עובדי הנתבעת אינם נוהגים לפי החוק ואינם מציינים בפני המזמינים את האפשרות של סירוב לקבל פרסומות מטעמה. התובע, שהיה לקוח של הנתבעת, המשיך לקבל ממנה מסרונים מטרידים, מבלי שהובהר לו בעת ההזמנה כי המסרונים יישלחו אלא אם יודיע כי הוא מסרב לקבלם.

התובע מעולם לא הסכים בכתב בדרך כלשהי לקבל מסרונים מהנתבעת. התובע הוכיח כי שוגרו אליו 9 דברי פרסומת בניגוד לחוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח עבור כל מסרון וסה"כ 4,500 ש"ח והוצאות בסך 800 ש"ח.