(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט איתי הרמלין): תביעת ספאם. התובע קיבל 39 הודעות דוא"ל המציעות לו לרכוש מכשיר "תמי 4" של הנתבעת, שנשלחו אליו על-ידי מספר מדוורים. לטענתו, מעולם לא הסכים לקבל פרסומות ממדוור כלשהו. הנתבעת טענה כי התובע נרשם מספר פעמים לאתרים או ביצע רכישות באינטרנט ובמסגרת ההרשמה הסכים לקבל פרסומות. נפסק -

התובע לא שכנע בטענתו כי כל החברות המדוורות זייפו את המסמכים שהוצגו לביהמ"ש, גנבו את פרטיו ממקור אחר וכו'. התובע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו כי הפרסומות נשלחו אליו ללא הסכמתו. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי ב-18 מתוך 39 ההודעות לא הופיעה המילה "פרסומת" בשורת הנושא, כנדרש בסעיף 30א(ה) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

ניסוח החוק אינו בהיר לחלוטין בכל הנוגע לשאלה האם ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה בגין אי הכללת המילה "פרסומת" בשורת הנושא של ההודעה. עיון בכלל סעיפיו הקטנים של סעיף 30א מוליך למסקנה כי הפרשנות הנכונה היא כי ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה על הפרת הוראות ס"ק ה'. את האמור ניתן להסיק בדרך של קל וחומר מכך שס"ק ו' קובע כעבירות פליליות הפרה של מספר סעיפים קטנים של סעיף 30א לחוק. הפיצוי לדוגמה הוא מנגנון האכיפה האפקטיבי שנקבע בחוק. פרשנות שלפיה הפרה של ס"ק ה' היא בגדר עוולה אזרחית שניתן לפצות עליה רק שמוכח נזק מרוקנת את הסעיף מתוכן וסותרת את תכלית החוק.

באשר לשאלת חבותה של הנתבעת כמוכרת שלא שלחה בעצמה את הודעות הדוא"ל, הרי שסעיף 30א(א) מגדיר "מפרסם" כאחד ממספר גורמים ובהם "מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו". אין ספק כי הנתבעת עונה להגדרה זו. המדוורים ששלחו את ההודעות לתובע פעלו בשליחות משרד הפרסום שמפרסם את עסקי הנתבעת. אין לצפות שמקבל ההודעות יגיש 8 תביעות נפרדות כאשר המוכר מתקשר עם 8 מדוורים שונים שפועלים בשליחותו.

באשר לגובה הפיצוי הראוי, הרי שהכללת המילה "פרסומת" בשורת הנושא עשויה לחסוך למקבל זמן ומשאבים דיגיטליים ולחסוך ממנו את השפעתה התודעתית של הפרסומת. הסכמת התובע לקבל פרסומות באה במסגרת רכישת מוצרים שאין דבר ביניהם לבין המוצר שניסו למכור לו כאן. בפרשת גלסברג נקבע כי המבחן לקביעת גובה הפיצוי אינו קשור בהתנהגות מקבל ההודעות, אלא בהתנהגות השולח.

יש להתחשב גם בעובדה שהקנס הפלילי המקסימלי הקבוע בסעיף 30א(ו), בצד הפרת ס"ק ה', הוא שליש מן הקנס הקבוע בצד הפרת ס"ק ב' ו- ג' וכן בכך ששתי הדרישות התוכניות האחרות הקבועות בס"ק ה' מולאו על-ידי שולחי ההודעות (פרטי המפרסם ואפשרות משלוח הודעת סירוב). הנתבעת תפצה את התובע עבור כל אחד מ-18 ההודעות בהן לא נכללה המילה "פרסומת" בשורת הנושא, בסכום השווה לשליש מאלף השקלים שהם הפיצוי המקסימלי ללא הוכחת נזק וסה"כ 6,000 ש"ח והוצאות משפט של 400 ש"ח.