(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת אפרת אור-אליאס): התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת שיגרה אליה 8 הודעות טקסט ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה, בין היתר, כי התובעת נרשמה כחברת מועדון אצל הנתבעת. נפסק -

דין התביעה להתקבל בחלקה. התובעת העידה כי אכן נרשמה למועדון הנתבעת, אך מעולם לא חתמה על טופס בו הסכימה לקבלת דברי פרסומת. עדותה הייתה אמינה בעיני ביהמ"ש. נציג הנתבעת העיד כי אין בידיו טופס החתום בידי התובעת וממילא לא הציג כל מסמך המלמד כי התובעת הסכימה למשלוח דברי פרסום לטלפון הנייד שאת מספרו מסרה. יש מקום לקבל את התביעה ולפסוק לתובעת פיצוי. התובעת זכאית לפיצוי עבור 7 הודעות בלבד, שצורפו לתביעתה.

בהתחשב בכך שההודעות שנשלחו היו בעלות תכנים פרסומיים, בכך שהתובעת חזרה וביקשה בהודעותיה (שנשלחו לאותו מספר ממנו נשלחו הודעות הנתבעת) לחדול מלשלוח לה הודעות והנתבעת לא חדלה, בכך שאין לראות בעובדה שהתובעת לא יצרה קשר טלפוני או בדוא"ל עם הנתבעת משום חוסר תום-לב - אין מקום להפחתה כלשהי מסכום רף הפיצוי ולכן הנתבעת תפצה את התובעת ב-1,000 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 7,000 ש"ח והוצאות בסך 300 ש"ח.