(החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת ליאת בנמלך): בקשה למחיקה על הסף של בקשת רשות ערעור. המבקש טען כי נודע לו על פסק-הדין ביום 5.7.2013. המשיבה טענה כי עיון באתר "נט-המשפט" העלה כי פסק-הדין הומצא לב"כ המבקש בדוא"ל עוד ביום 30.6.2013 ומכאן כי בקשת רשות הערעור הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. נפסק - עיון ב"נט-המשפט" מלמד כי פסק-הדין אכן נשלח על-ידי מזכירות ביהמ"ש לב"כ המבקש באמצעות דוא"ל בלבד. ב"כ המבקש הצהיר כי כתובת הדוא"ל שברשותו אינה עומדת בתנאי תקנה 497ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי לא מתקיימים גם תנאי תקנה 497ה(א), שעניינה בהמצאה אלקטרונית מבית משפט לעו"ד, שכן לטענתו הוא אינו מפעיל "אמצעים סבירים לצורך הגנה על תיבת הדואר שלו מפני שיבוש בעבודתה העלול לפגוע במהימנות המידע שבה" וכן מעולם לא ביקש "לקבל כתבי בי-דין מבית המשפט אל כתובת הדואר האלקטרוני". בהתאם לתקנות, לא ניתן לראות במועד שבו נשלח פסק-הדין בדוא"ל על-ידי מזכירות ביהמ"ש כמועד המצאה כדין, אשר ממנו יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך. כמו כן ומשלטענת ב"כ המבקש פסה"ד לא הגיע לידיו באותו מועד (בין אם כי הודעת הדוא"ל לא הגיעה ליעדה ובין אם כיוון שנמחקה מתיבת הדואר הנכנס מחמת טעות), לא ניתן לראות כי יש לראות במועד זה משום "מועד ידיעה" קונסטרוקטיבי אשר ממנו יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של ההליך הערעורי. נוכח האמור ומשאין בנמצא כל עוגן בדבר מועד ההמצאה כדין של פסה"ד וב"כ המערער טוען בתצהיר כי ידע בפועל על פסה"ד לראשונה מעיון באתר "נט-המשפט" אותו ערך לכל המוקדם ביום 5.7.2013, יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך ממועד זה. ההליך הוגש במועד. הבקשה נדחתה.