(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופטת חנה מרים לומפ): כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב (ס' 2(2) לחוק המחשבים) וכן חדירה למחשב שלא כדין (ס' 4 לחוק). לפי האישום, הנאשם שימש כמנהל רשת המחשבים של חברה המספקת שירותי מחשוב ללקוחותיה. המנהל היה בעלת סיסמת Administrator לרשת המחשבים של החברה. לאחר שהתפטר מעבודתו, חדר הנאשם ממחשבו הביתי אל רשת המחשבים של החברה ודרכה אל שרתי המחשב של 3 מלקוחותיה. הנאשם, בין היתר, ניטרל ומחק את הגדרות ה- Firewall של הלקוחות, שינה נתונים של חומר מחשב, מחק חומרי מחשב אחרים והוביל להשבתת רשתות המחשבים של הלקוחות למספר שעות. הצדדים לא חלקו על עובדות כתב האישום, אלא היו חלוקים בשאלה המשפטית של תחולת חוק המחשבים על מעשי הנאשם. נפסק -

• לפי האישום, הנאשם חדר למחשבי הלקוחות 1 ו-2, תוך נטרול מנגנון 'חומת אש', המהווה מערכת לניטור וחסימת התקשרויות בלתי רצויות דרך רשת התקשורת שהמחשב מחובר אליה. הנאשם הודה כי "נטרל הפעלה של תוכנת חומת אש". תוכנה זו היא חומר מחשב כהגדרתו בחוק, שכן מדובר בתוכנה שהוראותיה באות לידי ביטוי בשפת קריאת המחשב והשימוש בתוכנה ניתן להבעה ולעיבוד על-ידי מחשב.
• אשר לחומרים שמחק הנאשם ממחשבי לקוחה 3, צודק הנאשם כי התיקיות אינן בגדר תוכנה, אלא שעיון בהגדרת המונח "מידע" מלמד כי גם סימנים, נתונים, מושגים או הוראות המאוחסנים במחשב, ומובעים בשפת קריאת מחשב, מהווים מידע. מכאן שגם פעולה זו של מחיקה מהווה עבירה. הדעת נותנת כי לו היה מוחק הנאשם קבצים שאינם בגדר חומרי מחשב, הדבר לא היה גורם להשבתת המחשב.
• אין לקבל את טענת הנאשם שפרשנות מרחיבה תוביל לכך שגם כיבוי מזגן (הפועל באמצעות מחשב) או שימוש באינטרנט אלחוטי שמופרע על-ידי השכן, יחשבו הפרעה לשימוש בחומר מחשב. פגיעות כגון אלו אינן גורמות להשבתת המחשב ברמת ההגדרות שבו ובנקל ניתן לתקן את התקלות שיצרו, אולם חדירה לחומר הנתון בתוך מחשב, דוגמת קבצי מידע השמורים במחשב, או תוכנות מחשב, אכן מהווים פגיעה בחומר מחשב ויש קושי רב לשחזר קבצים אלה ולאתר את הפגיעות.
• הנאשם טען כי קיים קושי פרשני בהגדרת המושג "חדירה שלא כדין" ולכן תחולת האיסור הפלילי צריכה להיות כפופה לעקרון החוקיות. קריאת הסעיף מרככת את כותרתו ומלמדת כי כל התחברות והתקשרות שלא כדין עם מחשב היא עבירה של חדירה למחשב. תכלית הסעיף היא להגן מפני עבירות המבוצעות באמצעות מחשב, שכן המעבר לעולם הווירטואלי מאפשר ביצוע עבירות ממרחק ובקלות, ללא כל הפרעה, כשהיכולת לאתר את הפוגע היא קטנה. לכן, הסעיף נועד להגן על החומר המצוי במחשב ולמנוע הסגת גבול למחשבי הזולת.
• דברי הנאשם כי התחבר למחשבי הלקוחות באמצעות סיסמא שהייתה ברשותו ולכן אינם בגדר חדירה, אין בהם כדי ללמד כי הנאשם לא עבר עבירה של חדירה שלא כדין, אלא להפך. בזמן המעשה הנאשם לא עבד בחברה ולא הייתה לו הרשאה להיכנס למחשבי הלקוחות. הסעיף אינו דורש ביצוע פעולה אקטיבית ודי שהחדירה הייתה שלא כדין, היינו ללא הרשאה. הנאשם הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עדכון: ביום 10.12.2013 קבע ביהמ"ש כי במידה וההרשעה תישאר על כנה הדבר יפגע בנאשם פגיעה לא מידתית וכי נסיבות המקרה מאפשרות לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ההרשעה בוטלה. הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 340 שעות וכן הוטל עליו צו מבחן למשך שנה.