(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יהודה גרניט): התובע ביקש לחייב את הנתבעת לפצותו עבור 6 הודעות דוא"ל ששלחה אליו, לאחר שביקש ממנה לחדול מהמשלוח, וזאת לפי הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע מסר את פרטיו לנתבעת עת נרשם לפעילויות שיזמה. נפסק - הנתבעת היא עמותה ללא כוונת רווח, לפיכך כל ההודעות על פעילותה אינן בגדר "דבר פרסומת" והנתבעת אינה בגדר "מפרסם". הוראות החוק הנ"ל אינן חלות על הנתבעת ויש לדחות את התביעה. בנוסף, התובע נרשם לפעילות הנתבעת באמצעות תיבת הדואר שלו באוניברסיטת ת"א ואילו את הודעת הביטול שלח מכתובתו הפרטית ב- Gmail. מערכת הנתבעת מזהה את מי שמבקש להסירו מרשימת התפוצה לפי כתובת הדוא"ל בה נרשם, לפיכך הנתבעת לא יכולה הייתה לזהות את פניית התובע ולהסירו. על התובע היה לבקש את הסרתו באמצעות אותו דוא"ל בו נרשם. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 250 ש"ח.