(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יהודה גרניט): התביעה הוגשה במקור על-ידי בן זוגה של התובעת ונטען בה כי הנתבעת שלחה אליו דברי פרסומת בדוא"ל, למרות שביקש ממנה לחדול מכך. התביעה מבוססת על הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לאחר הגשת התביעה, ביקש התובע המקורי להחליפו בתובעת כאן וביהמ"ש אישר את בקשתו. בבקשה להחלפת התובע צוין כי השימושים בכתובת הדוא"ל הם שימושים משותפים של התובע המקורי והתובעת הנוכחית. נפסק - משאושרה החלפת התובע המקורי בתובעת, מן הדין היה שהתובעת תגיש כתב תביעה מתוקן, שכן סעיפים רבים ומהותיים בתביעה הם טענות עובדתיות המיוחסות לתובע המקורי אישית ולא לתובעת. עיון בדברי הפרסומת שצורפו לתביעה, ושבגינם נתבע הפיצוי, מלמד כי כל דברי הפרסומת נשלחו לדוא"ל של התובע המקורי ולא לדוא"ל של התובעת. סעיפי החוק הרלבנטיים מתייחסים אך ורק לנמען ולא לאדם אחר. מכאן, שרק הנמען, אליו נשלחו דברי הפרסומת, לאחר שביקש להפסיק לשלוח אותם אליו, רק הוא יהיה זכאי שייפסקו לזכותו פיצויים בשל דברי פרסומת שנשלחו אליו בניגוד להוראות החוק. לתובעת אין עילת תביעה נגד הנתבעת. התביעה נדחתה. התובעת תשלם את הוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח.