ת"פ 28931-11-11 מדינת ישראל נ' מרציאנו

(הכרעת-דין, שלום באר-שבע, השופט רון סולקין): כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של חדירה למחשב, התחזות כאדם אחר ופגיעה בפרטיות. הנאשם חדר שלא כדין לתוכנת המסרים המידיים "מסנג'ר" של המתלוננת והתכתב עם אחרים תוך שהוא מתחזה בכזב בשמה. בנוסף, נכנס הנאשם לחשבון הפייסבוק של מתלוננת נוספת והתכתב עם אחרים בשמה, תוך שהוא מוסר פרטים כוזבים על פעילות מינית ושימוש באלכוהול וסמים. הצדדים הסכימו על הרשעת הנאשם רק ביחס לשני האישומים הראשונים, אך לא ביחס לפגיעה בפרטיות. האם פרסום או מסירה של פרטים כוזבים, הנוגעים לצנעת חייו של אדם, מקימה את היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של פגיעה בפרטיות. נפסק - התביעה מייחסת לנאשם את הפרת הוראות ס' 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, שעניינו בפרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם. נוסח סעיף העבירה אינו מבחין בין פרסום אמת לפרסום כזב או דיבה. ברם, קריאת החוק מצביעה על כך כי עניינו במניעת פרסום עובדות או פרטי מרשם שונים הנוגעים לצנעת חייו של אדם. בנוגע לפרסום דיבה או דיעה פוגענית, קיימות תרופות ועבירות אחרות, בחוק איסור לשון הרע. חוק איסור לשון הרע אוסר על כל פגיעה בכבוד האדם, בין בדרך של פרסום אמת, פרסום אי-אמת ואף פרסום דיעה. לעומת זאת, חוק הגנת הפרטיות בא למנוע חשיפת עובדות מוצנעות על אדם. במקרה של התנהגות הנתפסת בגדרו של חוק איסור לשון הרע, יש להעדיף שימוש בחוק זה ולא לעקפו תוך שימוש בחוק הגנת הפרטיות, הקובע סנקציות קשות יותר. יש להורות על זיכוי הנאשם מעבירה של פגיעה בפרטיות.