(החלטה, אזורי לעבודה חיפה, השופט אלכס קוגן): בקשת הנתבע לדחות על הסף את התביעה. בלב ההליך עומדות שתי הודעות דוא"ל שנשלחו על-ידי הנתבע, במסגרת יחסי העבודה בינו לבין התובעת, כשבאחת מהן כינה את הנתבעת, בין היתר, "שקרנית". הנתבע טען כי הודעות הדוא"ל ששלח חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע (פרסום שהמפרסם חייב לעשות לפי דין או לפי הוראת רשות מוסמכת). נפסק - יש לבחון האם פרסומי הנתבע בדוא"ל הינם בגדר פרסומים שהנתבע היה חייב לעשות לפי דין, או לפי הוראה של רשות המוסמכת לכך, או שהוא היה רשאי לעשות לפי היתר. הנתבע טען כי משלוח הדוא"ל לתובעת נבע מעצם סמכותו כממונה עליה. לטענתו, ההתכתבות עסקה בענייני עבודה, נשלחה מדוא"ל צבאי ומוענה רק לגורמים צבאיים האחראים על התובעת. גם אם ישתכנע ביה"ד כי שתי הודעות הדוא"ל נשלחו במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, עדיין יש לבחון האם דבריו של הנתבע בהודעות אלו חוסים תחת האמור בסעיף 13(9). דין הבקשה להידחות. לשונו של סעיף 13(9) קובעת כי ההגנה תינתן לפרסום שהמפרסם חייב לעשות, או שהוא רשאי לעשות לפי היתר של רשות. לא ניתן בשלב לכאורי זה לקבוע כי התכתובת העומדת בלב ההליך, גם אם נעשתה במסגרת יחסי עבודה, נעשתה מכוח "חובה" או "הרשאה", באופן שיש בה להעניק לנתבע את ההגנה. טענות הנתבע יכולות לכל היותר להוות טענות הגנה טובות, אך אין בהן כדי לבסס דחייה על הסף של התביעה. בנסיבות המקרה קשה לראות, בשלב זה, כיצד היה הנתבע "חייב" לכתוב את הודעות הדוא"ל באופן שעשה כן.