פיצוי של 30,000 ש"ח עבור הפרת זכות יוצרים בצילום "סליחות באפריקה" (פסק-דין, שלום ת"א, השופט רון גולדשטיין, 7.4.20204):

העובדות: תביעת זכויות יוצרים. התובע הוא צלם במקצועו. הנתבעת היא חברה קבלנית והנתבע הוא בעל השליטה בה. התובע טען כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלו בצילום "סליחות באפריקה", שיצר בעיר קינשאסה שבקונגו, המציג מחזור תפילה ושופר עתיק. התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת פרסמה בדף הפייסבוק שלה, ערב יום הכיפורים, ברכה לחג, שמתחתיה צורף הצילום שעל גביו "הודבק" הלוגו של הנתבעת. התובע טען עוד כי הנתבעת פרסמה את הצילום גם בדף העסקי שלה בשירות Easy. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה, בין היתר כי התובע לא הוכיח כי הוא בעל הזכות בצילום.

נפסק: דין התביעה כלפי הנתבעת להתקבל בחלקה. התובע לא הוכיח כי יש להשית אחריות אישית על הנתבע ודין התביעה נגדו להידחות, משלא הוכחה כל מעורבות שלו באישור הפרת זכות היוצרים. הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה מבלי לייחס לו מעשים ספציפיים, רק בשל היותו "הרוח החיה" בחברה, חותרת תחת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לפי סעיף 78 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, החוק חל על יצירות קיימות שנוצרו לפני תחילתו. יצירת הצילום מושא התביעה היא יצירה אמנותית לצורך סעיף 1 לחוק. אין כל ספק כי בצילום התקיימה דרישת המקוריות והקיבוע. לצילום ערך אמנותי ברור ומיוחד וניתן להתרשם כי האובייקטים שצולמו בו הוצבו באופן אמנותי וייחודי, בזווית צילום מיוחדת, תוך מאמץ והשקעה. 

לא הוכח שהיצירה היתה יצירה מוזמנת או יצירה שנוצרה בידי עובד, לכן מחבר היצירה הוא הבעל הראשון של זכות היוצרים בה. עלה בידי התובע להראות כי הוא מחבר היצירה וכי לא יצר אותה כעובד או בהזמנה. יש לדחות את טענת הנתבעת כי מאחר שהיצירה נוצרה בקונגו, הרי שהתובע לא הוכיח כי מוקנית לגביה הגנה מחוק החוק. למקום הולדתה הגיאוגרפי של יצירה נודעת אמנם חשיבות מסוימת, אך בדרך כלל אין היא מכרעת לגבי עצם קיום זכות היוצרים והיקף ההגנה עליה בישראל. אין חולק כי היצירה לא צולמה בישראל. ברם, מחומר הראיות עולה כי היצירה פורסמה לראשונה בישראל, באתר האינטרנט של התובע, שם הועמד הצילום למכירה. 

הנתבעת הפרה את זכות היוצרים בצילום כשפרסמה אותו ללא רשות בעל זכות היוצרים, תוך ביצוע פעולת העתקה. פרסום הצילום בדף הפייסבוק של הנתבעת אף עולה כדי "העמדה לרשות הציבור". הנתבעת טענה כי אתרים נוספים ברשת פרסמו את הצילום וכי מאתרים אלה העתיקה את הצילום. אין בטענה זו כדי להכשיר את מעשי הנתבעת. הנתבעת הפרה גם את זכותו המוסרית של התובע בצילום. היא השתמשה בצילום תוך שנטלה חירות אמנותית לבצע שינויים ומבלי ליתן לתובע קרדיט כיוצר הצילום. הנתבעת הוסיפה על גביו את הלוגו של הנתבעת. מטרת פרסום הצילום היתה מטרה מסחרית מובהקת ולא עומדת לנתבעת הגנת השימוש ההוגן לפי סעיף 19 לחוק. לנתבעת לא עומדת הגנת שימוש אגבי לפי סעיף 22 לחוק. יצירת התובע היא הפרסום ולא הופיעה ברקע של הפרסום. 

הנתבעת לא ביצעה כל ניסיון ולו מינימלי על-מנת לברר את זהות היוצר. לא ניתן לקבוע כי הנתבעת זכאית להגנה המעוגנת בסעיף 27א לחוק, ולו בשל כך שלא פעלה "בשקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים ביצירה, לפי העניין, לפני השימוש". הפרסום היה בהיקף בלתי מבוטל. התמונה הופיעה גם בעמוד הנתבעת ב"איזי". הנתבעת טענה שלא העלתה במכוון את הצילום ל"איזי" וכי הצילום "נשאב" על ידי איזי באופן אוטומטי מדף הפייסבוק. מאחר שלא נשללה טענת התובע כי דף "איזי" נוהל בפועל על-ידי הנתבעת (לרבות בדרך של מתן היתר לדף "איזי" לשאוב נתונים מדף הפייסבוק), אין לפטור אותה מאחריות גם בגין הפרסום באתר זה. עם זאת, בבחינת שיקולי תום לב של הנתבעת, יש לאמץ את עמדתה כי לא ביצעה פעולה מכוונת מטעמה להעלות את הצילום ל"איזי", בניגוד לדף הפייסבוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-30,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות של 7,500 ש"ח.