ע"פ 47268-08-11 מדינת ישראל נ' מחמוד

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים ברלינר, גריל וטובי): ערעור המדינה על הכרעת-הדין של ביהמ"ש השלום בעכו [פ 1369/08], שזיכתה את המשיב מחמת הספק מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. כתב האישום ייחס למשיב עבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. המשיב עבד כמנהלתן בחברה שהעניקה שירותי גבייה למספר מועצות מקומיות והיה אחראי על הפקת נתונים ממחשבי המועצות המקומיות. בכתב האישום נטען כי במספר הזדמנויות חדר המשיב למחשב החברה לאוטומציה בע"מ (המספקת שירותי מחשוב לרשויות מקומיות) וזייף לכאורה את הרישומים בנתוני חובות הארנונה של אביו ואחיו. ביהמ"ש קמא קבע כי לא הובאה כל ראיה ישירה הקושרת את המשיב לביצוע פעולות הפחתת החוב, אלא ראיות נסיבתיות בלבד. נפסק - אין מחלוקת שלא הובאה ואין בידי המדינה ראיה ישירה להוכחת טענתה כי המשיב הוא זה שביצע את העבירות נשוא כתב האישום. השאלה העומדת להכרעה היא האם הראיות הנסיבתיות שהביאה המערערת בפני ביהמ"ש קמא יש בהן כדי להצדיק את המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש קמא בהכרעת הדין.

מי שביצע את העבירות עשה שימוש בקוד שלא כדין, לאחר שהצליח להניח את ידו על הסיסמה של "משתמש 99" ובדרך זו יצר לעצמו גישה למסך חיוב/זיכוי במחשב המועצה המקומית כאבול (לה היו חייבים אחיו ואביו של המשיב כספים). מעיון במסכת הראייתית בשלמותה, המסקנה המתבקשת על יסוד ניסיון החיים והשכל הישר היא שאכן מי שביצע את העבירות נשוא האישום הינו המשיב. ברי שהמשיב הוא שהיה לו האינטרס להביא להפחתת חיוב הארנונה שכן החוב היה של אביו ואחיו. המשיב הוא אף זה שנתן שיקים דחויים לכיסוי החוב ואף קיימת התאמה בין שוויים הכספי של השיקים שחזרו לבין סכומי הפחתת החוב. אין מחלוקת שבמועדים בהם בוצעו הפעולות נשוא כתב האישום במחשב המועצה המקומית כאבול, היה המשיב בתפקיד מנהלתן באותן רשויות מקומיות שמן המסוף שלהן בוצעה הפעולה של הפחתת יתרת החוב. ממכלול הראיות מתגבשת המסקנה שיש בה כדי להפליל את המשיב. בשלב זה עובר הנטל אל המשיב להציע הסבר שעשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. לא עלה בידי המשיב ליתן הסבר שיש בו כדי ליצור ספק סביר. אמנם, כפי שסבר גם ביהמ"ש קמא, היחידה החוקרת לא מיצתה את החקירה בתיק, אך אין די במחדלי חקירה אלה כדי להביא לזיכויו של המשיב מחמת הספק. די בראיות הנסיבתיות שהובאו כדי לבסס את הרשעתו של המשיב מעבר לספק סביר. הערעור התקבל. הכרעת הדין של ביהמ"ש קמא בוטלה. המשיב הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והדיון הוחזר לביהמ"ש קמא לצורך טיעון לעונש ומתן גזר-הדין. 

עדכון: ביום 23.4.2013 נגזר-דינו של המשיב למאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים וקנס בסך 4,000 ש"ח.

ביום 27.6.2013 דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים גריל, ברלינר ובר-זיו) ערעור שהגיש המשיב על גזר-דינו וקבע כי גזר-הדין הוא ברף התחתון של הענישה ומביא בחשבון את כל הנסיבות לקולא, באופן שאינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור {עפ"ג 24712-05-13 מחמוד נ' מדינת ישראל}.

ביום 21.8.2013 דחה ביהמ"ש העליון (השופט חנן מלצר) בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על-פסק הדין דלעיל וכן על ערעורו שנדחה על גזר-הדין. ביהמ"ש ציין כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך וכי בבקשה זו אין טעם המצדיק זאת. למעלה מן הצורך, ציין ביהמ"ש כי גם לגופם של דברים אין מקום להיענות לבקשה {רע"פ 5379/13 מחמוד נ' מדינת ישראל}.