(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ארבל, מלצר ודנציגר): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [תפ"ח 652/09]. המערער הורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ב-18 עבירות של מסירת ידיעה לאויב ונגזר עליו עונש של 4 שנות מאסר, מתוכן 3 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המדינה ערערה על קולת העונש והמערער על חומרתו. המערער, תושב ישראל, יצר קשר בדואר-אלקטרוני עם אתר האינטרנט של חיזבאללה והציג את שירותיו בתרגום מאמרים. הוא נענה כי יש עניין בשירותיו ותרגם מאמרים שנשלחו אליו ושלח אותם בחזרה בדוא"ל. בנוסף, בעת ביקור בסוריה, קיבל המערער דיסק הכולל תוכנת הצפנה. הוא התבקש לשלוח מידע מוצפן, תוך שימוש בכינוי ובמשך כחודש העביר למפעילו 8 איגרות הכוללות פרטי מידע רבים אודות בסיסי צבא ומג"ב וכן דיווחים אודות אזרחים ישראלים. נפסק - אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית. בנסיבות המקרה, העונש שנגזר על המערער אינו משקף את חומרת מעשיו והוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. המערער פנה מיוזמתו לאתר הפועל מטעם חיזבאללה, שעל פעילותו נגד ישראל אין צורך להרחיב. שני היבטים של חומרה נודעים לפעילות המערער. הראשון כי הינו תושב ישראל בעל ת.ז. ישראלית. ההיבט השני נוגע לכך שיצירת קשר עם גורמים עוינים לישראל הפכה פשוטה יחסית בעידן האינטרנט ומקלה על אלה החפצים לפעול נגד המדינה. היבטים אלה מחייבים העברת מסר ברור ונחרץ כי סיוע לגורמים עוינים לישראל יתבע ממבצעיו מחיר עונשי כבד. יש להעמיד את עונש המאסר שנגזר על המערער על תקופה של חמש וחצי שנים, מתוכן 4.5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.