א 3842/08 קו לעובד ואח' נ' סימון איבגי ואח'

אולי יעניין אותך גם

(החלטה, שלום ב"ש, השופטת מיכל וולפסון): בקשה למחיקה על הסף, בטענה כי התביעה אינה מגלה עילה נגד המבקשים. התביעה היא בגין פרסום הנטען להיות לשון הרע, שפרסמה לכאורה המבקשת 2 באתר המבקשת 1, ביחס למשיבים. נפסק - אתר אינטרנט אינו כלול בהגדרה של "אמצעי תקשורת" לפי ס' 11 לחוק איסור לשון הרע, שכן הגדרה זו אינה מבוססת על תוכן הפרסום אלא על דרכי ההפצה של המידע, שהם עיתון, כמשמעו בפקודת העיתונות. הרכיב העיקרי של עיתון הוא היותו בדפוס ואין מחלוקת כי האינטרנט אינו דבר דפוס. אמנם, על פני הדברים אתר אינו עונה על הגדרה של עיתון, אך הפסיקה יצקה תוכן להגדרת "פרסום" וכללה את הצבת המידע באתר אינטרנט כפרסום, על-אף הקושי הטכנולוגי למקד את מיקום הפרסום המדויק. לכן, שלא בדרך של הרחבת הגדרת "אמצעי תקשורת", אין מקום לקביעה על הסף להעדר עילת תביעה. אין לקבל טיעון לפיו החוק מפלה בין בעלי אתרים ישראליים לבעלי אתרים זרים. באותה מידה ניתן היה לטעון כי אין מקום לאפשר תביעה לפי החוק נגד כתבה ששודרה מישראל מעל גלי האתר, כי ניתן לקלוט בישראל גם שידורי רדיו זרים עם אותו תוכן פוגעני. השוני בין פרסום בעיתון מודפס לפרסום באינטרנט הוא הטכנולוגיה השונה, אך בדרך לא השתנתה הזכות המוגנת. טכנולוגיית האינטרנט היא הקו המבדיל בין התביעות על פרסום באמצעי תקשורת, כהגדרתם בחוק. הטכנולוגיה מעמידה שורת שאלות משפטיות, ציבוריות ואתיות, לצד אפשרויות אלקטרוניות שלא היו פתוחות בעבר לציבור אנונימי מכל קצוות תבל. לאחרונה הכריע ביהמ"ש העליון בשאלת חשיפת כתובת IP של גולש המפרסם תוכן פוגעני באופן אנונימי. ביהמ"ש עסק באריכות בסוגית הטכנולוגיה שהיא האינטרנט ועמדת הרוב הייתה כי ביהמ"ש לא ימלא את החסר החקיקתי. אין בפסיקה זו מכדי לשנות את התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש. הבקשה נדחתה.