(פסק-דין, בית המשפט העליון, השופטת אילה פרוקצ'יה): ערעור על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה בחיפה [בד"מ 127/02 מיום 12.12.2006]. המערער, עובד בשירות המדינה, הורשע בביה"ד למשמעת בביצוע עבירות משמעתיות שונות. בין השאר, הורשע המערער בחדירה לחומר מחשב שלא כדין (ס' 4 לחוק המחשבים) ובהפרת כללי האתיקה בדבר מילוי הוראות ושימוש במחשב, לאחר ששלף מידע ממחשבי מע"מ, שלא לצורך עבודתו, אודות עמותה וחברות שהיה קשור אליהם. נפסק - דין הערעור להידחות. חלקו של המידע ששלף המערער היה חסוי, על-כן לא הגופים אודותם נשלף המידע ולא המערער עצמו, כמורשה מטעם אותם גופים, היו רשאים וזכאים לקבל את אותו חומר. המידע שהפיק לא נדרש לצורך עבודתו של המערער, אלא נועד לשרת את פעילויותיו האחרות. המערער בחר לעקוף את הנהלים הקיימים הנדרשים לצורך העיון וניצל לרעה את תפקידו אשר העניק לו נגישות למאגרים שונים. המערער השתמש במנגנוני השירות הציבורי כדי להפיק מידע לתועלת הגורמים הפרטיים עימם היה קשור. בשליפת המידע שלא כדין ממאגרי האגף פגע המערער פגיעה קשה בדמותו ובתדמיתו של שירות המדינה, המקפיד בנוהלים המסדירים את תחום המידע האסור והמותר להפצה ברבים, המצוי במאגרי השירות הציבורי.