(פסק-דין, בית המשפט העליון, השופטים לוי, רובינשטיין וחיות): שתי בקשות רשות ערעור. המשיבים, זוג רופאים, הועסקו בתרגום בחינות רישוי לרופאים לשפה הרוסית. במסגרת ע"פ 71103/01, הם ערערו על הרשעתם בגניבת הבחינות ממחשבו של יו"ר הועדה לרישוי והעברתם לנבחנים. ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב פסק כי כאשר מועתק מידע ממחשב בעודו נותר כמות שהוא במחשב, לא מתקיימת הדרישה לשלילת קבע שהיא מיסודות עבירת הגניבה. המשיבים זוכו מעבירות גניבה בידי מורשה והורשעו במקומן בעבירות של הוצאת מסמך ממשמורת מוסד ממוסדות המדינה. כעת, מבקשת המדינה רשות ערעור באשר לזיכוי מעבירות הגניבה ואילו המשיבים עותרים לזיכויים בדין מכל וכל. נפסק - בקשת המשיבים אינה באה בגדר המקרים בהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אשר לבקשת המדינה, אף שנוטים אנו לחשוב כי יש ממש בטענתה בנושא הפרשנות שיש ליתן לעניין הגניבה, הרי שלאור הזמן שחלף אין לשוב ולפתוח את הדיון בנושא זה. אין חולק שעידננו אינו כמקדם, בעקבות התמורות הטכנולוגיות הדרמטיות, לרבות האינטרנט ומהפכת המידע. מובן כי טוב היה אילו נדרש המחוקק עצמו להתפתחויות הטכנולוגיות בהקשר דנא, אך נוטים אנו לחשוב כשלעצמנו שפרשנות ס' 383(א) לחוק העונשין עשויה לכלול התפתחויות אלה, על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה. ניתן להגיע לפרשנות כי גניבת מידע, גם אם נותר אותו מידע ברשות בעליו, למצער הריהו שליחת יד במרמה לשימוש בדבר הניתן להיגנב.