- על-פי בדיקת דיסקט שהכיל את הקבצים וכן בעזרת צו בית-משפט, שהורה לחברת בזק בינלאומי לחשוף מי בעל כתובת ה-.I.P שממנה נשלח הקובץ - הקבצים בסוס טרויאני מסוג "SUB7" ומקורם בביתו של הנאשם.
- המאשימה לא הרימה את נטל ההוכחה באשר לעבירה של עריכת וירוס (סעיף 6(א) לחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995), שכן בכדי להרשיע בעבירה זו, יש להוכיח שהנאשם יצר ותכנת את הוירוס בעצמו, ולא העתיק אותו ממקור אחר. אם הוירוס נוצר על-ידי אדם מסוים והתוכנה כוללת תפריטים שניתנים להתאמה, והמשתמש משנה תפריטים אלו, אזי אין לראות בו כיוצר הוירוס.
- עבירת העברת והחדרת הוירוס (סעיף 6(ב) לחוק המחשבים) היא עבירה התנהגותית שלא קשורה בהתרחשות נזק. היסוד העובדתי כולל שני מרכיבים: הימצאות תוכנה מזיקה (הוירוס) והעברת או החדרת התוכנה. כן נדרש יסוד נפשי של כוונה לגרימת נזק.
- לשם הוכחת העברת הוירוס דרך האינטרנט יש להציג ראיות לגבי שלושת היסודות הבאים: הימצאות הוירוס במחשב התוקף-הנאשם; הימצאות הוירוס במחשב הקורבן; ראיות דיגיטליות בעניין מסלול העברת הוירוס ברשת האינטרנט, שמוכיחות שהוירוס נשלח מכתובת .I.P ששייכת לנאשם.
- במצבים רבים, הראיות הקיימות אינן עונות על שלוש הדרישות הללו. עסקינן בראיות מחשב, שמאפייניהן שונים מהראיות הרגילות, הן מבחינת איתורן והן מבחינת דיוקן. בכדי להרשיע אדם בעבירה של הפצת וירוס, חייבים להתקיים לפחות שניים מהיסודות של ההפצה או ההחדרה, וזאת בנוסף לראיות נסיבתיות אחרות וקיומו של הסבר להיעדרות היסוד השלישי החסר.
- ייתכנו מקרים בהם תהיה הרשעה בהפצת וירוס על אף היעדר כתובת .I.P שמובילה לנאשם. מקרים אלו יתקיימו כאשר ישנן ראיות חד משמעיות שמקשרות בין הנאשם לקורבן. למשל, מציאת קבצים זהים שמכילים את הוירוס במחשב הנאשם והקורבן וכן ראיות חיצוניות המקשרות בין השניים, כגון: היכרות מוקדמת, איום בשליחת וירוס או ראיות אחרות המקשרות בין הנאשם לקורבן.
- יש לנהוג משנה זהירות. מטיבם של וירוסים שהם מופצים למספר רב של מחשבים והסבירות שימצאו וירוסים זהים במחשבים שונים הנה גבוהה. מכאן החשיבות של ראיות נוספות שהן ספציפיות למועד האירוע.
- הנאשם הוא שהפיץ את הוירוס והחדירו למחשב אחד המתלוננים ובכך עבר עבירה של החדרת וירוס בניגוד לסעיף 6(ב) לחוק המחשבים. שליחת הוירוס מסוג סוס טרויאני אפשרה לנאשם לשלוף מסמכים ממחשבו האישי של המתלונן ובהמשך לפרסם פרטים מהם בפורום.
- הפגיעה בפרטיות הנה ברורה לידי ביטוי במספר אופנים: העתקת מכתבים ומסמכים אישיים במחשב המתלונן, בניגוד לסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות; פרסום תוכן המכתבים בפורום וחשיפתו לעיני אנשים נוספים, בניגוד לסעיף 2(10) לחוק הגנת הפרטיות.
- יש לתת את הדעת על הדמיון הרב של השיטה במקרים בהם מעורב הנאשם. שיטה זו כוללת היכרות בפורום עם הקורבן ולאחר מכן שליחת קובץ שכולל סוס טרויאני ואז שליפת מסמכים אישיים ממחשב הקורבן.
- הגולשים ברשת חושבים שהם נהנים מפרטיות גבוהה וזהות חסויה ועל-כן, הם מרשים לעצמם לעיתים רבות להעביר לבן שיחם דברים לא מדוייקים ואף שקריים. על-כן, רק אם המאשימה הייתה מאתרת את הקורבן ומביאה אותו לעדות בנוגע לדברים שאמר, ייתכן והיה מקום להרשעה.
- בטכנולוגיה הקיימת כיום, אופציית ההשתלטות מרחוק על מחשב הנאשם, על-ידי אחר, אכן קיימת. לאור המיומנות הדרושה לשם השתלטות מרחוק, התאמת זמני השיחות היוצאות מבית הנאשם לזמן ביצוע העבירות, מאפייני הוירוס, מיקום קבצי עריכת הוירוס והעדר עדות לפגיעה או השתלטות במחשב הנאשם, עולה כי לא הובאו ראיות שמוכיחות ש"אחר" השתלט על מחשב הנאשם.
הנאשם זוכה מעבירה של עריכת וירוס בניגוד לסעיף 6(א) לחוק המחשבים וכן מעבירה של החדרת וירוס באחד המקרים המפורטים בכתב האישום. בשני המקרים הנוספים, הורשע הנאשם בעבירות הבאות: שיבוש או הפרעה לחומר מחשב, בניגוד לסעיף 2 לחוק המחשבים; חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, בניגוד לס' 5 לחוק המחשבים; החדרת נגיף מחשב, בניגוד לסעיף 6(ב) לחוק המחשבים ופגיעה בפרטיות, בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.
עדכון: ביום 4.7.2006, נגזר דינו של הנאשם לאחר שבית-המשפט אימץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, קנס בסך 15,000 ש"ח ותשלום 4,000 ש"ח לכל אחד משני הנפגעים.